חברי קונגרס נכבדים,
שוב הצלחתי להפיח הרבה הרבה רוח בכלום. אני בסך הכל עושה פה מסע של שבוע, עם הרבה יחסי ציבור לטובת תחזוקת המעמד הפוליטי שלי בישראל ולטובת ההישרדות שלי בכנסת ובקואליציה.
אל תחשבו שאני פראייר. באמת חשבתם שבאתי להגיד פה משהו חדש ולבשר לכם על איזשהי יוזמת שלום מרחיקת לכת? לא שיניתי את דעתי שאין עם מי לדבר וחבל לבזבז את הזמן. אני לא רוצה לחייב את עצמי לקבל החלטות חדשות.
במשך שעה אני אבלבל את המוח ואגיד דברים שכבר שמעתם: אני אזכיר את העימות שלא קיים, בעצם, ביני לבין הנשיא אובמה. הרי כולנו מדברים על אותם הדברים – קווי 1967. אחד אומר ככה והשני ככה. שום דבר חדש. כולם מצפים ממני, והכתבים והפרשנים מתפרנסים מזה. הם ינתחו במשך שעות כל נשימה שעכשיו אקח מולכם, למרות שבעצם לא יהיה כאן כלום.
אז בואו נגש לעניין. אני עכשיו אדבר שעה - ואני יודע לנאום. אני אחזור לארץ, ובעוד כמה ימים איש לא יזכור שום דבר מהאירוע הזה. עם הפלסטינים והישראלים - מה שיהיה יהיה. או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות. לא יודע מה יהיה, אבל מה שבטוח הוא שאני אשרוד עד סוף הקדנציה.
אז בואו ניגש לנאום.