הרקטות שנורו אתמול (ג') אחר הצהריים לעבר יישובי עוטף עזה בזמן הפסקת האש, הן מעשה בלתי נסבל. אולם, מנהיגות אחראית לא יכולה לתת לטרור להכתיב את מהלכיה ואסור היה לממשלת ישראל למהר להשיב מקהיר את המשלחת הישראלית. ישראל לא צריכה לחפש תמונת ניצחון במלחמה שכולם כבר מבינים שאי אפשר לנצח בה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לצערי, ראש הממשלה מוכיח שוב ושוב שהוא פועל מתוך פחד, ובמקום לחשוב על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל, הוא נסחף אחר קריאותיהם המתוקשרות של השרים הקיצוניים בממשלה' בנט וליברמן, שדורשים ממנו "להכריע את עזה". לטעמי, הפסיביות וההיגררות של נתניהו הן הסיבות לכך שמצאנו את עצמנו במלחמת ברירה מיותרת שבאופן פרדוקסלי רק חיזקה את חמאס.
עם זאת, התנהלותם של השרים הקיצוניים בקבינט היא אינה הדבר היחיד שמסב דאגה, אלא דווקא השתיקה של השרים האחרים בקבינט צורמת לאוזניי הרבה יותר מאשר קריאותיהם המתלהמות של אלה הניצבים במתרס הימני ודורשים לכתוש, לכבוש, לפצפץ ולנפץ את עזה. ועובדה היא שמתחילת מבצע "צוק איתן" לא נשמעו בקבינט קולות מתונים להרגעת הרוחות.
דברים אלה הם בהחלט סיבה לדאגה אך אני מודה שאינם מפתיעים, משום שהם רק חוליה אחת מתוך שרשרת של טעויות של ממשלת נתניהו הדבקה במדיניות הסרבנות וההתקרבנות. דוגמה טובה לכך היא תגובתה של ממשלת ישראל להקמתה של ממשלת הפיוס הפלסטינית לפני מספר חודשים. אין ספק, שהיתה זו הזדמנות עבור ישראל לשבת במו"מ עם הממשלה החדשה, שהכירה בהתחייבותה לעקרונות הקוורטט, לרבות הכרה במדינת ישראל ובהסכמים קודמים והפסקת הטרור והאלימות. בדרך זו, בה תמכה גם ארה"ב, ניתנה לישראל ההזדמנות לעקר את חמאס מכוחו. זו היתה גם גישתה של מרצ, שהייתה המפלגה היחידה שקראה לממשלת ישראל לראות במהלך הזה הזדמנות.
אולם, בפועל, ההזדמנות היחידה שעמדה לנגד עיני ראש הממשלה, היתה ההזדמנות לפוצץ את המו"מ עם הרשות הפלסטינית. החלטה זו זכתה לתמיכת כל שרי הקבינט כאחד. במשך ימים, לא רק שאף לא חבר אחד בקבינט יצא נגדה, אלא אף ראינו את השרים לבני ולפיד שיצאו במסע הסברה שמטרתו להוכיח לעולם ולנו שלישראל אין פרטנר. כך למעשה, הובילה אותנו ממשלת נתניהו לקיץ של מבצע צבאי קשה ועקוב מדם, שזכה לגיבוי נרחב של חברי הכנסת והשרים, החל מימין וכלה ביו"ר האופוזיציה, הרצוג. 64 חיילים הרוגים, 3 אזרחים, 2000 פלסטינים הרוגים בעזה וכמעט חצי מיליון שאיבדו את בתיהם. זה המחיר שגבה מבצע "צוק איתן" עד כה, וזאת בשל העדר הנהגה בישראל. בדיעבד, כבר בשלב דמדומי המבצע, ההבנה בחשיבות ההכרה בממשלת הפיוס הפלסטינית חילחלה כשאפילו השרים הקיצוניים בקבינט כדוגמת גלעד ארדן, כבר התבטאו בדבר ההזדמנות שהוחמצה לחזק את הגורמים המתונים ברשות הפלסטינית על חשבון חמאס ויתר הגורמים הקיצוניים.
אבו מאזן - הפתרון הטוב ביותר לישראל
היום, כבר ברור לכל כי לא משנה לאיזה הסכמות תגיע הממשלה במסגרת הפסקת האש, היא בכל מקרה תכיר דה פקטו בממשלת הפיוס ותיתן לה את האחריות על המעברים ברצועת עזה במסגרת הסרת המצור. משום שמתן לגיטימציה לאבו מאזן כנציג העם הפלסטיני זה הפתרון הטוב ביותר עבור ישראל, בוודאי מול הברירה של התנהלות מול ארגון טרור. אך לצערנו, בשלב זה התוצאה תהיה שמי שיקצור את התהילה על הישגי המלחמה יהיה החמאס שהוכיח שנתניהו נגרר לא רק אחרי השרים בממשלתו, אלא גם אחרי חמאס. שממשלת נתניהו מבינה רק כוח.
לכן, המסר שלי הוא אחד וברור, ראש הממשלה חייב להפסיק להיגרר אחרי מחרחרי המלחמה, הן מצד ממשלת ישראל והן מצד חמאס. נתניהו חייב להפסיק להיגרר אחר חמאס שמנסה, ובדרך כלל מצליח, להכתיב כל צעד של ממשלת ישראל, אשר לצערי, בחודשיים האחרונים, עושה כל טעות אפשרית ורק מחזקת את כוחו.
ירי הרקטות שאנחנו עדים לו ביממה האחרונה מלמד אותנו שוב, שבמגבלות הכוח, המוסר והלחץ הבינלאומי לא ניתן להכריע את הטרור במהלך צבאי. היום כולם מבינים שהדרך להביא לשקט בדרום היא באמצעות הסדרה שתכלול את הסרת המצור, תמריצים כלכליים ומו"מ רציני מול ממשלת האחדות הפלסטינית על בסיס שתי מדינות לשני עמים, בגיבוי הליגה הערבית והקהילה הבינלאומית. רק מהלך מסוג זה יעניק אופק ותקווה לתושבי הדרום ולכל בני הארץ הזו.