חנוכה הוא אחד החגים האהובים ביותר, אבל מאחורי האורות המרצדים, הריבה הרותחת ומופעי הילדים מסתתר סיפור מרתק של עם קטן וייחודי, שהיה היחיד לעמוד מול האימפריה המרשימה ביותר בתקופתו, ולא התקפל. מאז, הסיפור הזה הפך להיות סמל לעמידה של חלשים מול חזקים ומעטים מול רבים, להוכחה שניסים יכולים לקרות כל יום מחדש ובעיקר למסר שבקונפליקט המתמיד שבין האור והחושך - לאור קטן יש יכולת להניס חושך גדול ומכופל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הסיפור של חג החנוכה מתחיל הרבה לפני נס פך השמן - עליית האימפריה היוונית בראשות אלכסנדר מוקדון ציינה שינוי בתשתית התרבותית של העולם. חכמי יוון היו אלה שפיתחו את הפילוסופיה, השירה, האמנות הפלסטית ותרבות הגוף. השלטת התרבות הזאת על העמים שהיו נתונים לשלטונו של אלכסנדר לא הייתה קשה במיוחד. בלב האוקיינוס האנושי שקיבל על עצמו את התרבות היוונית היו רק היהודים מארץ ישראל "כיס התנגדות" קטן שיושביו דחו את תפיסת העולם החדשה.
עד שאנטיוכוס הופיע היוונים הניחו ליהודים לחיות כרצונם, אבל מלך האימפריה החל לדאוג מהעם הקטן שישב על צומת דרכים אסטרטגית, דבק במנהגיו הייחודים וקידש את הרוח על פני הגוף. בעצת יועציו הגיע אנטיוכוס למסקנה שלא יוכל לדכא את רוח היהודים, אלא אם כן יפגע בדתם. לכן הכריז על גזירות האוסרות את חוקי התורה. אלא שהגזירות הללו היו מבחינת התושבים היהודים חציית קו אדום והן הביאו לפריצתו של מרד כולל ביוונים. יחסי הכוחות אגב היו משהו בסדר גודל תואם לזה של צבא מיקרונזיה מול זה של ארה"ב. לא כולל המילואימניקים.
המרד החל במודיעין, כפר של כוהנים ממשפחת החשמונאים שבראשו עמדו מתתיהו בן יוחנן וחמשת בניו. יום אחד קבוצת חיילים יוונים צרה על הכפר והקימה מזבח אלילים. מפקד הצבא פנה אל יוחנן וציווה עליו להקריב קרבן על המזבח, אך יוחנן סירב. אחד המתייוונים קם וניגש להקריב חזיר, מתתיהו הזקן לא היסס ובאותו רגע התנפל על המתייוון וכרת את ראשו. חמשת בניו ושאר תושבי הכפר התנפלו על החיילים היוונים. כך החל המרד.
האימפריה הרומית נפלה, העם היהודי נשאר
יהודה המכבי עמד בראש צבא המורדים ושאף להגיע לירושלים ולטהר את בית המקדש. בקרב האחרון והמכריע בדרך לירושלים גייס ליסיאס, מפקד צבא היוונים, למעלה מ-40 אלף חיילים. אך נעשה נס עצום וצבא החשמונאים הדל והעלוב הכה את האימפריה. החשמונאים מיהרו אל בית המקדש שם מצאו הרס וחורבן. בכ"ה בכסלו בשנת 165 לפני הספירה הלועזית נערכה חנוכתו המחודשת של המזבח. זה גם היה היום שבו נמצא פך שמן קטן במיוחד, טהור וחתום בחותמו של הכוהן הגדול. נעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים.
האופי שגילו היהודים ודבקותם בדתם ובאמונתם היא שנתנה לנו לא רק את חג החנוכה, אלא גם מסר עצום לעתיד - כשנעמוד על שלנו ונתנהג כיהודים אין כוח בעולם שיוכל לגבור עלינו. אנטיוכוס כבר מזמן בקבר, האימפריה הרומית התאדתה, ועמים כמו הבבלים והגאלים נעלמו מדפי ההיסטוריה והפכו להיות חלק מבחינות הבגרות בתולדות העמים ודווקא אנחנו נשארנו.
גם היום רבים מי שחושבים כי יוכלו לגבור על העם היהודי ולהשמידו. טרוריסטים בהודו, בטהרן, מעזה ומדמשק חורשים מזימות כדי להשליט משטר של חושך בעולם. בחג החנוכה אנחנו יכולים להראות להם כי אין דבר כזה חושך, יש מצב שפשוט עוד לא הדליקו את האור.
לכן אנחנו משתדלים להדליק בכל מקום חנוכיות ולהפיץ המסר של חנוכה. חנוכיות ענק יאירו בימי החנוכה את מרכזי הערים ומכוניות שעל גגם הוצבו חנוכיות המאירות למרחקים ינועו בכבישי ישראל. גם בעולם יקימו אנשי חב"ד חנוכיות מאירות בבית הלבן בוושינגטון, בכיכר האדומה של מוסקבה, למרגלות מגדל אייפל ולמורדותיו של הביג בן בלונדון ובעזרת השם, כמו תמיד, האור ינצח.
איך מקרבים את האור?
• משתדלים להציב את החנוכייה בצדה השמאלי של הדלת או ליד החלון, רצוי מול מזוזה, כדי לקיים את מצוות פרסום הנס לכמה שיותר אנשים.
• את נרות החנוכה מדליקים על פי הכלל "מוסיף והולך" ממנו ניקח מסר לחיים. בכל לילה מוסיפים נר נוסף על מספר נרות הלילה הקודם. בערב הקודם נעשתה אמנם המצווה בשלמותה אך כאשר עובר יום והאדם מתבגר גם הדרישות ממנו גדלות בהתאם והוא אינו יכול להספק עוד במה שהדליק אמש. יהודי נדרש תמיד להוסיף ולהשתפר. • את הנרות מדליקים באמצעות "שמש" אותו יש להציב בנפרד משאר הנרות כדי שיזהו בקלות כי איננו חלק מנרות המצווה.
• נשים חייבות המצוות הנרות בדיוק כמו גברים.