שמי ד"ר זיו רוזמן, אני נשוי לאישה מדהימה שלצערי רופאה גם היא, יש לי ילדה בת שנתיים וחצי ועוד ילד בדרך.
לפני כשנתיים התחלתי התמחות דרך מסלול ישיר מהסטאז' (חצי משנת הסטאז' מחושבת כחלק מההתמחות) ברפואה פנימית. כאשר בחרתי במסלול זה, הורמו הרבה גבות מסביבי. לא היה ברור מדוע מתמחה צעיר שסיים בהצטיינות דיקן את לימודיו מעוניין לפנות למסלול שנחשב לשחוק עם הרבה תורנויות ועבודה קשה.
תורנויות "מרתוניות" במשך 10 ימים ללא שינה
במהלך התמחותי נחשפתי לחומרת המצב ברפואה בישראל. במחלקתנו אנו 4 מתמחים שמבצעים תורנויות. כמתמחה בפנימית, באחריותך לבצע תורנויות במחלקה (כמספר ימים בחודש) ולבצע תורנויות מיון (מספר משתנה על פי הרופאים ממחלקות אחרות בממוצע עומד על 15).
כתוצאה מכך, בחישוב מהיר, מתמחה אחד מבצע נכון להיום 9 תורנויות במיון בלבד (מדובר על חסד שאין דורשים מאתנו יותר תורנויות מיון) ו-3 המתמחים האחרים "מכסים את שאר החודש". כלומר, ברוב חודשי השנה, מספר התורנויות המינימליות של מתמחה בפנימית עם חוסר במתמחים (רוב המחלקות בארצנו) מבצע מינימום 10 תורנויות בחודש, וזאת במידה ואיש אינו חולה ואף מתמחה אינו יוצא לחופש.
יש לציין שבשנה אנו מחויבים לצאת לחופש של כ-10 ימים. על מנת לבצע הוראה זו, אנו מחויבים לבצע 10 תורנויות, וזאת כדי שאחרים לא יבצעו מספר רב יותר של תורנויות (אין מנוס, אין אף אחד שיעמוד ביותר מ-12 תורנויות בחודש), במשך 20 יום במטרה שב-10 ימים הנותרים נהיה בחופש. כלומר, בחישוב מהיר, עליי לבצע כל יום תורנות במשך 10 ימים, ללא שינה, בתנאים קשים תוך לקיחת אחריות על כ-40 חולים בכל תורנות.
משפחה חד-הורית עם שני הורים
במידה והייתי מטפל בחולים יציבים עם בעיות בתחום הרפואה הפנימית הייתי רגוע, אך עקב חוסר מקום במחלקות כגון טיפול נמרץ כללי, טיפול נמרץ לב, ריאות וכו', עליי להתמודד עם בעיות שדורשות התערבות מתמשכת פולשנית - שלא ניתן לטפל בהם במסגרת מחלקה פנימית על הצד הטוב ביותר.
בנוסף, במהלך התורנות עליי לקבל בין 6-12 חולים בממוצע (בחורף מספר זה מגיע עד 15), בתקווה שמדובר על חולים יציבים שלא תידרש אצלם התערבות טיפולית שדורשת זמן, שאין בדרך כלל במהלך תורנות.
ה"קטרזיס" בחיי הוא שלאחר תורנות אני יכול להירגע בביתי ללא צורך ב"משימות" ביתיות שונות. כמובן שעקב היותה רופאה גם אשתי רוב ימי החודש נמצאת בתורנויות ולכן כאשר אני חוזר הביתה עליי לטפל בבתי ולכן אני לא יכול להירגע ולנוח מהתורנויות.
אין אני נכנס לבעייתיות בניהול חיי משפחה, שאני ואשתי נפגשים בממוצע פעם בשבוע או שבתי גדלה במשפחה חד הורית, או אם או אב, אך נדיר שנינו ביחד.
למזלי, מאז שאשתי בהריון מתקדם, אין היא עושה תורנויות ולכן הזמן שלנו ביחד גדל בצורה משמעותית. כמובן שאין דבר בחינם וכאשר אין היא מבצעת תורנויות, כמחצית ממשכורתה ירדה ולכן כעת עליי לדאוג לכיסוי ההוצאות שלנו.
כנראה שלרופא מתמחה במדינתנו, תחת התנאים הנוכחיים, לא תהיה נחת או דרך לחיות את חייו ולהיות רופא בעת ובעונה אחת.
ד"ר זיו רוזמן הוא מתמחה במרכז הרפואי וולפסון