ביום שלישי בערב הגיעו כמה ידיעות חמות אל מערכות התקשורת: נסראללה יצא מהבונקר לעשר דקות ואיים על ארה"ב, שלושה חיילים (!) נעצרו בחשד שהיו מעורבים בהשחתת כלי רכב ומתקנים במסגרת מה שקרוי "תג מחיר", שני צעירים נעצרו בחשד שהיו חלק מכנופיה שהתעללה ואנסה ילדות בראשל"צ והרופאים המתמחים הגיעו כמעט להסכם עם האוצר.
אבל הכותרות הראשיות באתרי החדשות, לא יוחדו אף לאחד מהנושאים האלה. הכותרת הראשית עסקה- בנוסח שלא הסתיר זעזוע ותדהמה - בהתבדחות קלה שהחליפו הרמטכ"ל, בני גנץ ושר הביטחון, אהוד ברק, כשצפו באימון גולני בצפון. למי שהחמיץ, הנה חילופי הדברים: ברק שאל "מה עושות בשטח כמה חיילות" והרמטכ"ל השיב בחיוך "הן שרות בהפסקות" ברק מצידו הציע את "דנה מהתקשורת של השר, היא מושבניקית והיא יכולה לשיר והיא בלי מדים".
קשה לשחזר את הזעזוע שעוררה ההתבדחות הקטנה הזאת, בעיקר אצל נשים וארגוני נשים. חברות כנסת מימין ומשמאל נאחזו לפדות ופרסמו הודעות שהתחרו זו בזו במילות גנאי. אחת מהן, ח"כ זוארץ מקדימה הכריזה כי לא תנוח עד שוועדת החוץ והביטחון תתפנה מעיסוקיה לדיון דחוף בהתבטאויות החמורות.
עדיין לא ברור אם ההתנצלות התקבלה
"הדג מסריח מהראש", הכריזה זוארץ בפנים מכורכמות ולא ברור למי התכוונה, האם לשר או לרמטכ"ל, מי מסריח ממי? זהבה גלאון התמלאה בושה למען השניים ורונית תירוש הבהירה שהתבדחות נותנת לגיטימציה לאפליה ולאי-שיוויון. ח"כ חוטובלי הוקיעה, וח"כ אדטו התעטפה צער. גם ארגוני הנשים הריצו הודעות בהולות למערכות התקשורת להתרעם / להוקיע / להסתייג / לגנותן / לדרוש ישיבה / להביע זעזוע וכיוצא באלה.
"עוד לא הגיעה השעה להתבדחויות כאלה", נזפה מנכ"לית שדולת הנשים בטון דידקטי ופעילות אחרת תרמה את הווריאציה המתבקשת לאמירה השחוקה "תדע כל אם עבריה". "תדע כל אם עבריה לאיזה צבא ולאיזה שר ביטחון היא שולחת את הבנות שלה", קוננה.
סערת הרוחות לא התקררה עד שגנץ פרסם הודעת התנצלות והבהרה - "הדברים נאמרו בבדיחות הדעת". איזה מזל! טוב שהגיעה ההבהרה, שאלמלא כן היינו עלולים לטעות ולחשוב שבאמת שני הזכרים השוביניסטים הללו זממו להורות לחיילות האומללות לזמר לפניהם בהפסקה באימון.
בשעת כתיבת השורות האלה לא ברור אם ההתנצלות התקבלה, אם נתקררה דעתן של הח"כיות ושל פעילות השדולות למען הנשים והאם הסכימו למחול לשניים על חילול כבודן של חיילות צה"ל.
משטרת המלים ופקחי התקינות הפוליטית יצאו מדעתם
אבל, אחרי שנרגענו, האם לא איבדנו פרופורציות? האם לא הגזמנו כולנו - גם הנשים וגם הכתבים והעורכים? כשיירגעו הצפצופים באוזניים, בואו נבדוק שוב מה אמרו הרמטכ"ל והשר, על מה התבדחו? הנה, הסבר למתקשות בהבנת הנשמע: הרמטכ"ל גנץ כיוון בהתבדחות הקלה לשירת נשים שהפכה נושא למחלוקת ציבורית סוערת. הרמטכ"ל, שכבר הודיע כי לא יתיר את הדרת נשים בצה"ל ולא יסכים ליציאת חיילים דתיים מאירועים שבהם שרות נשים, התבדח בדיוק על זה.
הוא לא העליב והוא לא באמת התכוון שהחיילות ישירו לבדר את הזכרים. הוא לא צריך להוכיח שהוא נגד הדרת נשים. אפשר להרגע. זו אפילו לא היתה התבדחות - לא מוצלחת. זו דווקא היתה התבדחות חיננית למדי שלא פגעה באיש (או באישה) ולא חיללה תומתן של נשים ולא את כבודן.
מה שכן, היה זה רפלקס בלתי מחושב שמותח את העצבים כאשר גברים מעזים להתבדח על נשים. נסו רגע להפוך את התפקידים: שתי מפקדות בכירות ופוליטיקאית אחת מבקרות בבסיס ההדרכה בה"ד 12 וכשאחת שואלת מה עושים שם החיילים הגברים, משיבה השנייה: "הם עובדי מטבח ומחליפים פנצ'רים כשצריך". האם מישהו נעלב? יש צורך להתנצל? האם יש כאן סיפור ששווה כותרת?
ובחזרה למציאות, לסיפור ההזוי. אפשר להתבדח גם על נשים בלי להיות מוקע כשובינסט, כשם שמותר לכתוב סאטירה על מתנחלים, בלי להחשב כעוכר ישראל וכשם שמותר לספר בדיחה על ערבי עם נרגילה בלי להתכבד בתואר כהניסט. משטרת המלים ופקחי התקינות הפוליטית יצאו מדעתם - ואף מדעתן. ואני כבר מתנצל ומבהיר שדבריי הוצאו מהקשרם ושכל מקום במאמר שבו השתמשתי בלשון נקבה, הכוונה היא לגברים ולנשים כאחד. סליחה.
חיים זיסוביץ, הוא ראש היחידה לתקשורת בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ויועץ תקשורת