"סודות האירוח המושלם" שכב אצלי על השולחן בפינת האוכל והסתכל עלי במבט מאשים. אפילו לא פתחתי אותו. הסתכלתי עליו בחזרה במבט סקפטי. נו באמת. איך ספר כזה יכול לרגש אותי או לעניין אותי או לפחות קצת לחדש לי? מה, אני אפצח עכשיו בקריירת מקרמה בכל פעם שמישהו יקפוץ לבקר?
בסוף הסקרנות גברה עלי. החלטתי רק קצת לדפדף בו. אחרי שעה וחצי גיליתי לחרדתי שגם איחרתי לעבודה, גם סימנתי דפים לחזור אליהם והגרוע מכל - הכנתי רשימה של פיצ'פקס כדי להכין דברים "כמו בספר".
מה יש בו? עצות אירוח שנאספו בגיליונות "לאשה" בשנים האחרונות, הכוללות את אמנות עריכת השולחן, מה עושים אם אורחים שמודיעים על בואם חמש דקות לפני הדפיקה בדלת, אירוח בחוץ, חגים ומועדים, חגיגות ומתנות והפרק שבעצם מסכם את כל הספר - עשו זאת בעצמכם.
והאמת, לא צריך להיות אמנית גדולה בשביל לשחזר את ההצעות בספר. צריך, כמו שהייתה אומרת סבתי הפולנייה, רק לרצות. וכמובן שהאלמנטים ל"שיפצור" המראה יהיו זמינים. אני בעיקר התלהבתי מהמחיר הזול של חומרים אלו ומהמיחזור שעושים כאן לחומרים שונים.
הקפדה על הפרטים הקטנים
לא גילו לנו את אמריקה בספר הזה, אבל הפכו את המראה הסופי להרבה יותר קל להשגה. השולחן נראה יותר מזמין כשיש לו את הטאץ' הנכון, האוכל הרבה יותר מפתה עם טריקים קטנים שגורמים לו להיראות כמו במסעדה יוקרתית והמתנות נראות יותר מושקעות אם שמים לב גם לעטיפה שלהן.
צריך לאהוב את זה, את האריזה המיוחדת של הדברים הרגילים. הרי טעם הארוחה לא משתפר אם מגישים אותה על שולחן מושלם ואם העוף נשרף לא יעזור שהסכום יהיה קשור בסרט. אבל יש משהו כיפי בהקפדה על הפרטים הקטנים. זה מאפשר להרגיש לכמה שעות כמו ברי מ"עקרות בית נואשות" בלי האובססיה.
חג שמח!