אין צורך להזיל דמעות. לא על האחים המוסלמים ולא על הנשיא המודח מוחמד מורסי. הם תמיד היו - ונשארו גם עכשיו - אויביה בנפש של מדינת ישראל, שסירבו לקיים כל קשר עימנו, הגם שהניחו לצבא ולשירותי המודיעין להעלות את רמת שיתוף הפעולה עם ישראל בסיני ומול רצועת עזה. לטווח הארוך, שרשרת משטרים ערביים בשיטת האחים המוסלמים מהווה איום אסטרטגי רציני על ישראל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שבירת כוחם של ה"אחוואן" במצרים, מולדת התנועה ומעוזה העיקרי, תוביל - יש לקוות - להחלשה כוללת של סניפי התנועה האחרים: בחמאס, בשירות המורדים בסוריה ומה שחשוב במיוחד - באופוזיציה לכתר ההאשמי בירדן. שיטת הממשל הכאילו-דמוקרטית החדשה בעולם הערבי, ה"כיכרוקרטיה", מחוללת עכשיו גאות של חלופה לאיסלאמיסטים, שקטפו את פירות המהפכה: התעוררות מחדש של הרוח הלאומית-פטריוטית, בסגנון ניאו-נאצריסטי, לרבות מוטיבים חזקים של אנטי-אמריקניות וגם של איבה לישראל.
איבה מסוג שונה מזה של האחים המוסלמים. לא משטמה דתית-אידיאולוגית עמוקה, אלא שנאה פוליטית.
השיעור של אובמה
קשה להתנחם בזה כמובן, אבל מוטב שיהיו דמויות חילוניות בצמרת המשטר החדש בקהיר, תחת השפעה חזקה של הכוחות המזויינים, מאשר קנאי דת מדופלמים. מוטב משטר שייעזר בסעודיה מאשר בקטאר. מוטב משטר שיתמקד במצוקות הפנים של ארץ הנילוס מאשר נשאי חזון פאן-איסלאמי.
אין המצב החדש בגדר תוצאה אופטימלית, אבל הוא עדיף ממה שהיה. וחשוב לא פחות: גם הנשיא אובמה קיבל שיעור. המאמץ שלו לחפש קירבה אל האחים המוסלמים התחוור כהימור שגוי לחלוטין. הרחוב המצוי זועק לאובמה את המסר הזה בשאגות ובכרזות, ובבית הלבן כבר מקשיבים.