כשאלישע לוי עשה את הדרך הארוכה על הדשא בבלומפילד, מעמדת השידור של ערוץ 1 עד חדר ההלבשה של מכבי חיפה, הוא כבר ידע שהוא עומד בפני כמה ימים לא נעימים. הוא גם ידע שהתיק הזה ייפול עליו. הכי קל להאשים אותו.
אני זוכר את אותה הליכה של אלישע גם רגע אחרי שאיבד את האליפות בעונה שעברה. גם אז זו בטח היתה הרגשה נוראית, אבל התחושה באוויר, בטח באוויר על הכרמל, היתה שהאליפות הזו נשדדה ממכבי חיפה. בשניות האחרונות התואר יכול היה ללכת לכאן או לכאן, ולולא הקיזוז הוא הרי לא היה עוזב את חיפה עד היום.
אבל השבוע לחיפה אין תירוצים ואין במה להתנחם. הקבוצה של אלישע ספגה נוק-אאוט בבלומפילד. נוק-אאוט כל כך חד וכואב, שכרגע יש ספק אם תקום ממנו ותצליח להילחם עוד בהפועל בהמשך העונה. אבל למה נדמה שהמאמן סופג את כל האש?
הבעיה העיקרית - אין הגנה, אין התקפה
אם הייתי צריך לשים את האצבע על הבעיה העיקרית של מכבי חיפה במרוץ האליפות העונה, נדמה שמדובר בסקופ - אין לה קבוצה לאליפות! אין לה הגנה לאליפות, אין לה התקפה לאליפות, אין לה מספיק כישרון לאליפות. הכול כשמביאים בחשבון את הפועל ת"א מנגד. אגב, מאמן לאליפות דווקא יש לה, כפי שהוכח לפני שנתיים. למעשה, אם בוחנים את סגלי הקבוצות, עונה ממוצעת עבור אלישע לוי עם חיפה תהיה לסיים במקום השלישי, הרחק מאחורי שתי התל-אביביות.
עצם זה שחיפה נאבקת על הגעה לפסגה, מטפסת אליה ושוב מחליקה, זה מבחינתי הישג לאלישע לוי. לא מעט פעמים האוהדים בחיפה מוצאים את עצמם מאוכזבים מניצחונות דחוקים על קבוצות תחתית ומרכז טבלה. הם כמובן צודקים. מגיע להם לראות קבוצה טובה יותר, התקפית יותר, כפי שהקבוצה שלהם היתה בעבר. אבל זה מה יש.
יעקב שחר שחרר לאירופה בסיום העונה הקודמת את דקל קינן, בירם כיאל ושלומי ארבייטמן, כולם ברגים סופר-משמעותיים בעונות הקודמות, באליפות או בסגנות. כתחליף, אלישע קיבל כמעט שום דבר. שחר קיבל החלטה עקרונית שהוא פורש זמנית ממרוץ החימוש, מאפשר לתל-אביביות להשתולל, והקבוצה שלו תתבסס על שחקנים צעירים שגדלו במועדון. מקובל.
יכול להיות ששחר יודע מצוין מה הוא עושה. ההיסטוריה הוכיחה שבדרך כלל זה המצב. ייתכן שמוחמד גאדיר, אייל גולסה וסולליך יתבגרו ויהפכו תוך שנתיים-שלוש בחיפה לקבוצה מפחידה, בזמן שהפועל כבר תרד מנכסיה. ואז הגלגל יסתובב וכולם יגידו שוב ששחר גאון, ואין בארץ עוד קבוצה שנשארת יציבה וחזקה במשך שנים. מאוד יכול להיות. אבל כרגע, זה פשוט לא כוחות.
למה לא החליפו את קטן?
אם נחזור לבלומפילד, ברור שהדבר המרכזי שאלישע יכול היה לעשות ולא עשה, היה להחליף את יניב קטן (או לא לפתוח איתו בכלל). הקפטן שלו נראה פצוע, שיחק באיטיות ורחוק מאוד מהשער, ולא נראה בדרך לכבוש את שער השדה הראשון שלו העונה.
הרבה מסכימים שבאופן עקרוני אלישע צריך להפחית מהחשיבות של קטן בקבוצה. לשלוח אותו להתאושש מבעיות הגב שלו, ולהעביר את הפיקוד לרפאלוב, או אפילו לצעירים יותר. אבל ברור שגם בהחלטות כאלה, הבעלים משמעותי יותר מהמאמן. שחר טיפח את קטן מאז ומעולם. שחר הוא זה שהעניק לו את הבכורה עוד כשעבור אלישע, קרבות תחתית היו דרך חיים. שחר הוא זה שהושיט לקטן יד אחרי הטיול הקצר והמאכזב שלו בווסטהאם, תמורת משכורת מדהימה במונחי ליגה ישראלית, שהשתמרה כמובן עד היום. קטן עצמו מודה בכל ראיון שדלתו של יענקל'ה שחר תמיד פתוחה בפניו, ושיחסיו עם הבעלים מצוינים. אז כדי לחשוב שאלישע יכול לשחק עם הסמכויות של הקפטן שלו, צריך להיות מנותק מאוד או נאיבי מאוד.
אלישע לוי, ברוב התחנות בקריירה שלו, בנה לעצמו שם של מאמן שמוציא מקבוצתו יותר מסך חלקיה. כך היה בבית שאן. כך היה בקדנציה מופלאה בסכנין. מכבי חיפה, תחתיו, היא עדיין קבוצת צמרת, ולפחות אם מביטים בטבלה, היא גם נאבקת על האליפות. איי רסט מיי קייס.