בזמן שראש הממשלה נשא את נאומיו המדיניים החשובים בוושינגטון וגם כשדבריו התקבלו בשני בתי הקונגרס האמריקניים במחיאות כלפיים סוערות, שררה דממת אלחוט בפוליטיקה הישראלית.
אותו שקט מופתי צפוי לבוא לקצו תוך זמן קצר מאוד, עם נחיתתו של נתניהו בארץ וחזרתו לכנסת - שם, כנראה, יכינו עבורו בסיעות האופוזיציה קבלת פנים צוננת בהרבה מזו שציפתה לו בוועידת איפא"ק.
למרות שעל פניו התקבל נאומו של נתניהו באהדה רבה בקרב חברי הקונגרס, נראה שאת חברי הכנסת שאינן שותפים לממשלתו הוא דווקא לא הצליח לשכנע - ואף הרחיק עצמו, בשל הצהרותיו, מעמדות הימין הקיצוני.
פתח חזית מול הימין הקיצוני
הסיבה לעוינות שיגלו אליו גורמי ימין כעת נובעת מהעובדה שלראשונה באופן פומבי ובניגוד מוחלט למצע הליכוד, הביע נתניהו מחויבות להקמת מדינה פלסטינית בלבה של ארץ ישראל.
הוא גם הבהיר כי לא כל ההתנחלויות יישארו על תלן, וחלקן יעברו אל מחוץ לגבולות ישראל. עם זאת, הקפיד נתניהו להימנע מלהתחייב לפנות התנחלויות - ורמז כי הוא מעדיף, אולי, להפקירן בתחומי המדינה הפלסטינית העתידית מאשר לפנותן.
עוד לפני הנאום, קיבלו עיתונאים המקורבים לראש הממשלה רמזים על כך שנאומו יכלול כ-30 מילים דרמטיות שיצליחו להפתיע את העולם כולו. אותה הבטחה הסתיימה, בסופו של דבר, בקול ענות חלושה - ובתוכן שגוי לחלוטין.
למרות החיוך הרב שעלה על שפתיו של נתניהו בנאומו בקונגרס, נראה כי בסיכום האירוע ניתן להגיד כי הוא זכה לאותן מחיאות כפיים סוערות בזכות הופתעתו שם, ולאו דווקא בשל תוכן דבריו.
המתח סביב ההתרחשויות שצפויות לפקוד את הזירה המדינית בספטמבר, אז יבקשו הפלסטינים באופן חד-צדדי את הכרת האו"ם במדינתם העצמאית, מורגש היטב באוויר. הרבה ממה שעתיד לקרות תלוי בכוחו של ברק אובמה. מבלי צעדי אכיפה אפקטיביים ואולי אף ברוטליים, הן על הפלסטינים והן על נתניהו, נראה כי לספטמבר הקרוב נגיע באותו המצב שבו אנו שרויים כיום.