אסון הנגמ"ש הקטלני שבו נהרגו לוחמי גולני בשכונת סג'עייה בעזה החזיר אותי 14 שנה לאחור. בתום טירונות קצרה בראשית שירותי הסדיר נשלחתי לקורס נהגי נגמ"ש שבסופו הוכשרתי לנהוג על ה"ברדלס" - נגמ"ש מדגם M113. כבר אז נקלטה בהבנתי הידיעה כי מדובר בכלי רכב קרבי ממוגן בעל יתרונות מסוימים, אך גם לא מעט חסרונות.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסי זילברמן
הברדלס הופיע לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת בשירות הצבא האמריקני, שם חיפשו פתרון יעיל להובלת כוחות חי"ר רבים אל לב השטח באופן ממוגן, "מונית לחיילים", קראו לזה. במהלך שנות שירותו, עבר דגם הנגמ"ש מספר גלגולים שונים, בהתאם לצורכי היחידות והחילות השונים ברחבי העולם. מבחינה חיצונית, הנגמ"ש המצוי בשימוש כיום דומה מאוד לברדלס הישן. הדמיון הבולט הוא זחלי הפלדה הכבדים שמעניקים לו את תכונת העבירוּת שלו, בין השאר במים רדודים ובשטחים חוליים ומסולעים.
כמעט בכל מוצב בו שהיתי במהלך שירותי הצבאי, ולעתים גם במילואים, תפסנו נגמ"ש כוננות, כלי אשר תפקידו היה להיות מוקפץ במקרה של אירוע אמת. התקנו בו את שלל האמצעים הרלוונטיים לו, בין אם מדובר בכלי נשק או באמצעים לראיית לילה, אפילו פריסקופים קטנים לראייה מיטבית של האזור. אבל כמו תמיד, ידענו שזהו כלי שעיקרו לשבת במקומו משלל סיבות, רובן נעוצות בשינוי תוואי הלחימה ואופייה בין ישראל לאויביה. אם פעם דובר על מלחמות בשטחים נרחבים - מדבריות או גבעות, היום רוב הלחימה היא אורבנית, מול כוחות גרילה שיתרונם הגדול הוא בגמישות בשטח, הגמישות שלא קיימת עם הברדלס.
למרות יתרונות הניידות, בשורה התחתונה מדובר במשוריין בעל גוף אלומיניום שתוכנן במאה הקודמת וכלל לא בטוח שמסוגל לספק מענה הגנתי במאה הנוכחית, היכולות ההגנתיות שלו הפכו מוגבלות מאד עם הזמן. במהלך שירותו בצה"ל, פתחה ישראל במבצע "חומת מגן" בתחילת העשור הקודם. הנגמ"שים היחידתיים שלנו הוכנו לקראת כניסה לאזורי החיכוך ביהודה ושומרון, בעיקר בעזרת עשרות שקי יוטה שמילאנו בחול ובאדמה בניסיון להוסיף עוד ממד הגנתי.
רק אלוהים ואני יודעים כמה פעמים חטפתי מכות בראשי ממכסה הנהג, או מכלי הנשק שנכנס עימי לתא הקטן והמסוגר. הסוד הזה שמור בעיקר כי כאשר אתה יושב בעמדת הנהג, אתה כמעט בודד לגמרי. רק אוזניות הקסדה הן הקשר שלך עם המפקד. אם הן לא עובדות, הוא כבר ידע לתקשר איתך בבעיטות ידידותיות, יותר או פחות, כדי לכוון או לעצור אותך במקום.
את בדק הבית נשאיר ליום שאחרי המלחמה
ה"ברדלס" לא תוכנן ללחימה בשטח בנוי וצפוף. טווח הראייה של הנוהג בו היה מוגבל לעתים, כמו גם יכולת ההבחנה של מפקד הכוח שנאלץ לא מעט פעמים לחשוף את עצמו בצריח לטובת גיבוש תמונת מצב.
לטנקים החדשים שנכנסו בשנים האחרונות לשירות בצה"ל תוכננו אמצעי הגנה פאסיביים ואקטיביים במטרה להגן על הלוחמים בכלי. בתחום מיגון הנגמ"שים, לעומת זאת, במערכת הביטחון עדיין מוכרחים להדביק את הפער, בעיקר לנוכח סיכוני הירי המשתכללים בשנים האחרונות. את בדק הבית נשאיר ליום שאחרי המלחמה. אז יהיה ראוי יותר לעסוק במסקנות, או לחילופין - יהיה נוח יותר להתעלם מהן פעם נוספת.
הכותב הינו כתב חדשות 2 Online, לוחם ונהג נגמ"ש במיל'.