נו, אז איך היה דילן? תלוי איזה עיתון אתם קוראים: קוראי מעריב (לפי המבקר אצלם) זכו להופעה מעולה, קוראי ידיעות – לאכזבה. ושניהם צודקים. זה עניין של ציפיות. כל מיני גורמים טיפחו ציפיות שווא למופע "מיטב הלהיטים". דילן כתב את "נישא ברוח"! דילן כתב את "דופק על דלת גן עדן"! ולא בלבלה אותם העובדה שכבר שנים הוא ממעט לשיר את להיטיו בהופעות.
והוא צודק.
שירים הם קצת כמו ילדים. הם גדלים בבית ההורים עד גיל 18, אולי עד אחרי האוניברסיטה, ואז הם עוזבים את הבית והולכים לחיות להם חיים משלהם. השירים הישנים של דילן כבר מזמן לא צריכים את ההשגחה של אבא. הם עשו קריירות מצליחות אצל הנדריקס, גאנז אנד רוזס ועוד הרבה. כמה האיש הזקן הזה כבר יכול לשיר אותם?
דילן הוא אמן ייחודי. אין עוד הרבה עם עבר כמו שלו, שיש להם גם הווה כמו שלו. כמה הוא שונה, למשל, מפול מקרטני, שהיה כאן לא מזמן. גם הוא מוציא אלבום כל שנתיים בערך, אבל תביאו מישהו שזוכר שיר אחד שלו מה-20 השנה האחרונות. מעריצי מקרטני באים להופעות בשביל לשמוע את "יסטרדיי", לא את "כאוס ובריאה", והוא מבין את זה, הפסיק להילחם בזה, ושר להם את יסטרדיי. הוא השלים עם תפקידו בעולם: להתראיין על געגועיו ללנון ולהיות להקת קאברים של עצמו. דיפ פרפל לא יירדו מהבמה בלי "סמוק און דה ווטר". אף אחד מאלה שבאים להופעות שלהם לא מתעניין במה שהם עושים בזמן האחרון. גם הם הבינו את זה והפסיקו להילחם בזה. יאללה, תנו את "הייוויי סטאר" וניזכר בגיל 16.
אבל דילן – בניגוד לכל בני דורו, כמעט – לא נתקע אף פעם בשום נקודה. עד כדי כך הוא ענק. בעשור האחרון הוא אימץ כיוון של בלוז, גיבש סביבו הרכב מעולה, ואיתם הוא מקליט אלבומים ומופיע בעולם בלי הפסקה. יש לו מספיק מה להציע מהזמן האחרון, גם להופעה של שש שעות. את זה הוא עושה הרבה יותר טוב מאשר לסנן בחוסר חשק איזה "הוריקן". ולמה שיהיה לו חשק לשיר את "הוריקן", לעזאזל? הרי גם הילד הזה כבר מזמן עזב את הבית.
בוב דילן, בניגוד למה שהתרשמו כמה מבקרים, עשה לנו כבוד גדול. הוא לא התבזה ב"גוד איבנינג איזראל, יו הב א וונדרפול קאנטרי". האמת, בכל פעם שאמן בינלאומי מוציא מהכיס האחורי את הפתק המקופל, וברור מה עומד לקרות עוד רגע – הוא יתמודד עם המשפט שכתבו לו המפיקים בעברית באותיות לטיניות – אני מתכווץ מבושה ומחכה שהרגע הנורא יעבור. בערך כמו שאני מתכווץ מבושה כל פעם שהגיטריסט עושה לנו "מחווה" ומשלב את "הבה נגילה" בסולו שלו. תעזבו אותי באמא'שכם מהבה נגילה ומגוד איבנינג איזראל.
דילן יצא גדול, כמו שרק מעטים מאוד יכולים להרשות לעצמם לצאת. הוא לא עשה מההרכב שלו להקת קאברים לנעוריו הרחוקים. הוא שם זין על אלה בקהל שלא באו לשמוע את בוב דילן, אלא את עצמם בגיל 16. והוא עשה את זה בשביל אלה שבאו לשמוע אותו באמת.
אבל אצלנו, למרבה הצער, נקבצה אומה שרבים מבניה מייחסים חשיבות גדולה לכבוד. לכן הרבה בקהל רצו את הליקלוק הזה של מילה בעברית, בכל זאת החבר צימרמן הוא משלנו והוא התנדב בקיבוץ והוא היה בכותל (הוא גם התנצר, אבל על זה לא מדברים), ושבניגוד לכל מה שאנחנו יודעים על ההופעות שלו בשנים האחרונות, ציפו שיעשה לנו מערוף על חשבון הבית, ידחוף לאיזה חריץ את האמנות שלו ויעשה לכבודנו ערב שירה בציבור כמו על הדשא בקיבוץ או בבית רוטשילד. תודה לך, דילן, שלא הידרדרת לשם. זקנתך לא ביישה את נעוריך. הלוואי שעוד הרבה ינהגו כמוך.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק