תשעה באפריל, 1747, היה יום היסטורי בטאוור של לונדון. הלורד לובאט, אציל סקוטי, הוצא להורג במכת גרזן אחרי שהורשע בבגידה במלכות, לעיני יציע גדוש בצופים תאבי דם. הקהל כנראה כל כך התלהב, שבמהלך ביצוע גזר הדין התמוטטה הטריבונה ו-20 מהצופים נהרגו. זו הייתה עריפת הראש האחרונה בטאוור הידוע לשמצה.
כמעט 300 שנה אחר כך, ראשים חזרו להתגלגל על הרצפה ברחובות לונדון, בפרשת ההאזנות. הטלפונים של הכתבים מול הסקוטלנד יארד עוד לא נרגעו מההתפטרות של מפקד המשטרה, סר פול סטיבנסון, וכבר עוד לובש מדים נכנע ללחץ והלך הביתה. ג'ון ייטס, אחד השוטרים המוערכים ביותר בממלכה והממונה על המלחמה בטרור, אולץ להתפטר אחרי שהועלו נגדו טענות על טיוח והשתקת חקירת הניוז אוף דה וורלד כשזו החלה לפני שנים אחדות. ייטס, כך נטען, גם סידר עבודה לבתו של בכיר ב"ניוז אוף דה וורלד".
חושבים שזו עילה להתפטרות? שימו לב מדוע קודמו של ייטס בתפקיד אולץ להתפטר לפני שנתיים. הקצין השלומפר בוב קוויק חשף בטעות מסמך סודי ביותר שנקלט בעדשות המצלמה, בעודו צועד לפגישה בדאונינג 10. אכן, מחדל מודיעיני חמור.
הממלכה נותרה בלי האיש שתפקידו למנוע פיגועים
ההתפתחויות האחרונות אכן חושפות תרבות רקובה ומושחתת שהייתה בחצר הפנימית של הסקוטלנד יארד. התרפסות מול בעלי ההון וכניעה ללחצים. עיתונאי בריטניה כבר צוהלים מול ניקוי האורוות הכללי ולא מהססים לשאול באומץ אפילו את ראש הממשלה אם הוא הבא בתור.
אבל לאן כל זה מוביל? משטרת בריטניה נותרה בלי שני הקצינים הבכירים ביותר שלה (כולל, להזכירכם, האיש שתפקידו למנוע פיגועים) שנה לפני האירוע הגדול ביותר בממלכה בעשורים האחרונים - אולימפיאדת לונדון 2012.
הסקת מסקנות מסודרת? חשיבה ארוכת טווח? שינוי מבני? כלום, העיקר שעובדי הציבור שסרחו הלכו הביתה. ב-2011, ממש כמו ביציעי הטאוור ב-1747, הציבור רוצה לראות דם, רצוי בפונטים גדולים ככל האפשר. זה נכון גם לבריטניה, אבל גם לישראל שהתמכרה אף היא לעריפת הראשים.
יש כאלה שעדיין חסינים בפני להב הגיליוטינה
הניוז אוף דה וורלד נסגר בגלל ההתנהגות הבזויה של עורכיו וכתביו, שלא התאפקו ורצו את הכל, מהר ועכשיו. אבל אם יש לקח אחד ששווה לאמץ מפרשת הצהובונים וההאזנות זה שלא הכל מסתכם בכותרת הדרמטית של מחר.
קציני המשטרה כבר בדימוס, אבל יש אנשים שעדיין חסינים בפני להב הגיליוטינה. המו"ל הכל-יכול רופרט מרדוק יתייצב בעוד כמה שעות וימסור את גרסתו בפני ועדה נכבדת בפרלמנט. אדם רב כסף והשפעה כמו מרדוק יודע שממנו אף אחד מחברי הפרלמנט לא ידרוש ללכת הביתה. אפילו אחרי ההסתבכויות האחרונות בתאגיד שלו, מרדוק הוא עדיין המוציא להורג, ולא הנידון למוות.