פרשת שרה נתניהו ועוזרת הבית מפלגת את כלי התקשורת לשני מחנות: מצד אחד, עיתונאים וכלי תקשורת שחושבים שפרשת נתניהו היא פרשה חמורה הגם שאינה נושקת לתחום הפלילי. ומהצד השני, מחנה אחר שחושב שיש בסיפור הזה בעיקר מלחמה בין שני עיתונים גדולים: "ידיעות אחרונות", שחשף את התביעה של ליליאן פרץ, אל מול "ישראל היום", שבעליו – וזה לא סוד - מקורב מאוד לראש הממשלה נתניהו.
המעניין הוא שדווקא עיתונאים הנוהגים לחלק את אישי הציבור ל"בני אור" ואחרים זוכים אצלם לכינוי "בני חושך", נעלמו לחלוטין מהשיח הציבורי. איש טלוויזיה אחד, שיחד עם זוגתו מניפים את הדגל של עזרה לנזקקים ולאוכלוסיות חלשות, אף העיז וכתב כי "פרשת נתניהו מעניינת את התחת שלו". פרשן אחר בעיתון חשוב אמר שאין כאן כלל פרשת נתניהו, אלא "פרשת ישראל היום", כאילו שנתניהו נרדף בשל קרבתו ליריב העסקי של "ידיעות אחרונות".
ובינתיים, קולם של אנשי התקשורת והעיתונאים שדואגים כל כך לשכבות החלשות – נאלם דום. אני קורא, שומע ומשתומם. הרי ברור שטענותיה של ליליאן באשר לסגנון התנהגותה של שרה נתניהו, הגם שהן מעניינות כי הן מעידות על אופייה של רעיית ראש הממשלה – הטענות הללו אינן לב העניין. אנו בחדשות ערוץ 2 חשפנו את תלושי השכר של ליליאן פרץ ואף נועצנו ברואה חשבון הבקי בדיני עבודה. הוא עבר על תלושי המשכורת שלה במשך 3 שנים שלמות, ועבר על טפסי 106 שלה לאורך השנים, וקבע חד-משמעית: בני הזוג נתניהו עברו על החוק. הם לא שילמו בעבור העוזרת דמי הבראה ונסיעות, מרכיבי שכר שהעובד עצמו לא רשאי לוותר עליהם.
חמור מכך, ליליאן פרץ ביקשה להתפטר - אז שכנעו אותה לחזור בה. סביר להניח, ואת זה אני מנחש, יועץ משפטי של המעסיקים הסביר לבני הזוג נתניהו שהם בבעיה, ולפתע חתמה ליליאן על הסכם ולפיו היא מאשרת כי קיבלה את כל המגיע לה. היא חתמה על חוזה שבו יש איום גלוי אם תפתח את הפה: קנס של 50 אלף דולר. ומדובר באישה שעבדה בניקיון עבור משכורת של 3000 שקל לחודש.
מהאישה הזאת לקחו את דמי הנסיעות ודמי ההבראה שלה - מאות שקלים בודדים מדי חודש, שמסתכמים בהרבה כסף עבורה. מצער שעיתונאים רגישים כל כך חברתית מוכנים להחריש ולקבור סיפור שבו אישה קשת יום נוצלה לכאורה בידי בני זוג עשירים וחזקים. בעיניי זה סיפור חשוב מאוד.
טורים נוספים של גיא פלג:
פרשת גואל רצון: "יום כיפור" של המשטרה
גזר דין סרוב הוא לוליינות משפטית