במשך כל קריאת הספר "משעמם לי" של רוני חפר ניסיתי להיזכר אם גם לי היה משעמם בחופש הגדול של בית הספר היסודי.
אני זוכרת שהייתה קייטנה שהלכתי אליה עם טל והיו ימים שלמים שאילה ואני ניסינו למתוח חוט מביתה לביתי בניסיון לחבר שתי קופסאות לבן ריקות וליצור קשר אלחוטי זול. היו לי כמובן את הספרים שלי ואפילו כבר טלוויזיה הייתה. כנראה שפעם באמת היה הרבה פחות משעמם.
ליותם של רוני חפר כן משעמם ואבא שלו נחלץ לעזרה וממציא עבורו עולם דמיוני בו מככבים שודדי ים, חלליות, חייזרים וכל מיני חיות מוזרות, כמו קרנף עם קרן נוספת על הישבן וזברה עם פסים צבעוניים.
הסיפור שאבא של יותם טווה לו מקסים והציורים נפלאים. יש לי רק בעיה קטנה עם זה שההורים אמורים לשעשע את הילד המפונק, שעל כל הצעה אומר: "מ-ש-ע-מ-ם".
טְרָה לָה לָה מִפְלֶצֶת שָׁרָה - וּפוֹרֶטֶת בַּ...
וְעוֹנֶה בְּדוֹ מִינוֹר - מִפְלָצוּץ עִם הַ...
ספר חדש בסדרה המצוינת לפעוטות של אמי רובינגר. הפעם מפלצות מקסימות מלמדות את הילדים את שמות כלי הנגינה. אחרי שהתאהבנו ב"אין אריות כאלה" ו"בובי בוא בובי לך", אין לי ספק שנתאהב גם בספר הזה. הציורים של המפלצתונים המתוקים גורמים חשק לגזור כל דף, למסגר ולתלות על הקיר.
אמי רובינגר ממשיך איתנו לספר נוסף אותו אייר. את הטקסט כתבה נועה גייר וזה שיתוף הפעולה השני בין השניים אחרי "אגדת לילה" שיצא לפני שנתיים, וכבר אזל בחנויות הספרים.
פוצקי הוא כלב אפרורי שמגיע לעיר הגדולה בתקווה למצוא בית חם ומשפחה אוהבת. הוא לא מפריע לאיש, מנסה לצמצם נוכחותו, אבל בסוף תמיד נקלע להרפתקאות מפחידות שרק בזכות אומץ ליבו ותושייתו לא מסתיימות באסון.
אי אפשר שלא להתאהב בכלב הגיבור והמסכן הזה. רובינגר צייר לו עיניים ענקיות מלאות כאב וגעגועים, גייר הוסיפה לו אישיות מקסימה ונטייה להסתבך תמיד בצרות. כל כך הרבה כלבים אמיתיים יש כאלה ברחובות והסוף שלהם לרוב רע ומר. גייר חסכה מהקוראים הצעירים את אמיתות החיים והמציאה משפחה נהדרת שמאמצת את פוצקי וחבריו.
סוף טוב, לפחות עד שיגדלו.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il