לו אני עמיר פרץ, הייתי משכימה קום הבוקר ומבקשת להיות ראשונת המרואיינים בפרשת הכותרת מעיתון הארץ. הייתי אומרת בערך כך: קשה לי להאמין שיצחק הרצוג אמר דבר כזה אבל ייתכן שאמר.
בכל מקרה, מדובר בניתוח שטחי ומטופש ובעיקר חסר חשיבות. אבל עמיר פרץ העדיף לעשות שימוש פוליטי בפרסום, וכך בשליחותו או לפחות בידיעתו מילאו את גלי האתר חבריו ותומכיו, כולם יוצאי עדות המזרח שקראו שוד ושבר.
אלו החליקו אל משבצת הקורבן המוכרת והחמימה כל כך. הגדיל לעשות חבר הכנסת איתן כבל שחשב שפשוט צריך למחוק את הרצוג, לא פחות מכך.
דווקא הוויכוח בין הרצוג לפרץ הוא עקרוני. שוב, אם הייתי עמיר פרץ, הייתי מעדיפה להזכיר לו שהוא האחראי הישיר להישרדותה של ממשלת נתניהו ולשנתיים של דשדוש מדיני, שיש אומרים יעלה לנו ביוקר.
הייתי מזכירה להרצוג שרק בעיטה מברק הוציאה אותו מממשלת הימין, ורק אני וחברי ייצגנו בכל התקופה הזאת את רוח העבודה ומצביעיה. זה נושא לדיון למי שמתיימרים להנהיג את מפלגת העבודה ולא אמירה שהגיעה אל דפי העיתון דרך מקור שני או שלישי, ונאמר בה, שוד ושבר, השם המפורש - מרוקאי.
אז את האמירה של הרצוג, הייתה או לא הייתה, צריך לבטל בהינף יד כמו אמירה על "צפונובונים" ועל נסיכים. הגענו לשלב שאפשר לשחרר ולא לקפוץ על הרגליים האחוריות בכל אמירה שטותית שכזאת. דרך אגב, הגיעה אלי הודעה מהשד העדתי: "עייפתי", הוא אומר, "תפסיקו להכניס אותי לבקבוק ולהוציא אותי לצורך פוליטי כזה או אחר".