רבבות טורקים יצאו בסוף השבוע האחרון כדי להביע את התסכול שבעבע בתוכם בשנים האחרונות - תסכול שגובר והולך ככל שראש ממשלתם הנבחר מיישם את תפיסת עולמו הריכוזית והפרו-אסלאמית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שלוש פעמים ברציפות זכתה מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית בראשותו של רג׳פ טאיפ ארדואן להיות המפלגה הגדולה בפרלמנט הטורקי, ובכל פעם זכתה ביותר קולות מזו שקדמה לה. אם כי בחירות דמוקרטיות נרשמות בטורקיה אחת לארבע שנים, התנהלות דמוקרטית מעולם לא אפיינה את המדינה.
בשנות שלטונו הראשונות, ארדואן היה התקווה הגדולה של חוגים רבים בחברה הטורקית, שחשו מדוכאים נוכח הכפייה החילונית שלא בחלה באמצעים כדי להשליט את רצונה על כל מי שחשב אחרת. אך התקווה הזו נגוזה, משום שהמטרה השתנתה - אך לא האמצעים להשיג אותה. במקום מדינה חילונית, ששואפת להדמות למערב, טורקיה החלה להחצין את מאפייני האסלאם תוך שאיפה להשפעה אזורית.
מרצים את הגנרלים בצבא - אבל לא את הבוחרים
גם המטרות החדשות האלה הן ראויות ומכובדות, אלא שכדי להשיג אותן, משתמש ארדואן באותן שיטות יישום של הממשלות החילוניות שקדמו לו. אותן ממשלות נבחרות, שהקפידו לרצות את הגנרלים בצבא, אך לא את הבוחרים.
על מתנגדיו הוא מאיים. העיתונות חוששת לבקר אותו. הסובלנות למיעוטים זרה לו, ודרכו יהירה, בוטה, ולא רק כלפינו הישראלים. האכזבה הזו - היא שהניעה רבים לצאת לרחובות בסוף השבוע, להניף אגרופים, ובהמשך, מול מכות אלות וסילוני מים וגז, גם לזרוק אבנים.
ארדואן צדק כשאמר למפגינים שבמשטר דמוקרטי, הרוב בוחר פעם בארבע שנים. אלא שמהות הדמוקרטיה היא זכות קיום וכבוד גם לדעת המיעוט. את זה גם הוא מתקשה להפנים, ובדיוק על זה הם מוחים.