ישראל איבדה את ריבונותה על דרום הארץ. השטחים הפתוחים, הישובים הבדואים המוכרים והבלתי מוכרים, המושבים והקיבוצים וערי הדרום הופקרו סופית. לא עוד אכיפת חוק, לא עוד שלטון חוק כי מעל הכול שולטים פורעי החוק - הבדואים.
מאז מבצע חורב שהסתיים בינואר 1949 הפרחנו את השממה, על פי חזונו של הזקן (ד.ב. גוריון), והקמנו בנגב מפעל לתפארת: יישובים, חקלאות, תשתיות והשתדלנו לשמור על ערכי הטבע - רק דבר אחד הפקרנו, את השליטים האמיתיים של המדבר הנוודים הבדואים.
הנוודים הרומנטיים שגדלנו על סיפורי הכנסת האורחים שלהם ומורשתם הפכו ברבות השנים, בגלל אוזלת ידם של ממשלות ישראל לדורותיהם, לאדוני הארץ. אי ציות לחוק הפכו את תושבי הנגב היהודים לבני ערובה של הבדואים השולטים היום בנגב. הפקרנו את הגבול הדרומי בינינו לבין מצרים לתעשייה בדואית פורחת של הברחת סמים, נשים לזנות מהגרי עבודה בלתי חוקיים וכמובן לנתיבי הברחת מחבלים ואמצעי לחימה לטרור.
הפקרנו את כבישי הנגב לנהגי "השוד" שאינם מתמחים ברכיבה על גמל, אלא לבדואים הנוהגים ברכבי פאר (גנובים) אשר מפעילים טרור בכבישים ומזלזלים בחוקי התנועה ובמשטרת התנועה. הפקרנו את שטחי המרעה, את אכיפת חוקי הבנייה ואת אדמותינו כי אין פקיד ממשלתי רשמי אשר מבקש לאכוף את החוק שלא מסכן את חייו בעבודתו.
פעולות טרור בכבישי הנגב
הבדואים דחקו את משפחות הפשיעה מהדרום ושולטים באופן כמעט מוחלט על כל מרכיבי הפשיעה המאורגנת החל מגביית דמי החסות, "אבטחת" כל תשתיות מתקני המדינה (מים וגו') והמשך בכל עולם "אבטחת" עולם העסקים. וזאת בטרם הרחבתי את היריעה בנושא "הפשיעה הרגילה", פשיעת הרחוב או כפי שמכנה זאת משטרת ישראל עברות הפע"ר (פענוח עבירות הרכוש).
בעבירות הרכוש נכללים כל הפשעים שהמשטרה לא חושבת שהיא צריכה לטפל כי אפשר לקבל כסף מהביטוח - פריצה לבתים, גניבת מכוניות, גניבה חקלאית וסתם אלימות ברחוב החל מגניבת פלאפונים והמשך בוונדליזם ברכוש ציבורי. ובעת הזו בל נשכח את גביית דמי החסות "הקטנה" מכל מי שמעלה על דעתו לפתוח עסק זעיר. בכבישי הנגב מתבצעות פעולות טרור של זריקת אבנים על רכבי צבא ואחרים יעידו על כך המשרתים בבסיס חיל האוויר כמו נבטים ושאר המחנות באזור. צה"ל משקיע כסף אדיר בשטחי האימונים שלו ומציב מטרות בדמותן של שלדות פלדה אשר כהרף עין הופכות משלדות מתות לשלדות נוסעות, מפורקות ונעלמות.
אין מלך בישראל, אין אכיפה, אין טיפול שורש - יש פלסטרים על קטיעת אבר. כן, יהיו שיגידו שגזענות היא כתיבתי, כן יהיו שיגידו שאי אפשר להכתים עדה שלמה אבל אף אחד כאן לא מביט בבעיה באופן מערכתי ובאופן אמיתי הכול פוליטי-קורקט. מה קרה לנו? איפה נעלמו דוחות הממשלה החל מדו"ח מנע (ח"כ דוד מנע) שנכתב בשנת 1994? מה קרה להצהרות של אריאל שרון בשנת 2003, ודו"ח כבוד השופט גולדברג שפורסם בשנת 2008? ואיפה נעלמה התכנית שהציגה הממשלה לפני כחודשיים? תכנית אשר אמורה לפתור את בעיית הקרקעות והכפרים הבלתי מוכרים. ממשלה אחרי ממשלה וההפקרה הפכה לשיטתית ואיפה השר לביטחון הפנים (אשר היה מפקד המחוז הדרומי) ואיה פיקוד המשטרה שצמח מהדרום?
הבדואים בדרום לא מצייתים לחוקי ישראל
הייתי במחיצתם של שני שרים לביטחון פנים אשר הולכו שולל על ידי קציני משטרה שהתמחו במצגות מושקעות ובניית סטטיסטיקה שבינה ובין המציאות מרחק רב. אין לי מילה רעה על השוטרים בשטח אשר מסכנים את חייהם יום, יום ועושים רבות לשלומו של הציבור, הם כתושבי הנגב מופקרים על ידי הפיקוד הבכיר שלהם ובתי המשפט.
העונשים הקלים הניתנים על ידי שופטי ישראל לאלה שממררים את חיינו מייצרים חוסר מוטיבציה לאכיפת החוק. בכל פעם שצריך להרוס צריף ולאכוף את החוק מייצרת המשטרה תמונה שממנה עולה כי המזרח התיכון יבער ובכך מפחידים את המנהיגים. כל אכיפת חוק מובילה לכך שנדרשת דיוויזיה משטרתית לביצוע המשימה.
הבדואים בדרום לא מצייתים לחוקיה של מדינת ישראל, ובכך קוראים תיגר על ריבונות המדינה. בעיית הבדואים קשורה בסכסוך הישראלי-ערבי, בהשקעות המזעריות של המדינה בחינוך ובתשתיות, באי מציאת פיתרון של הכפרים הבלתי מוכרים מול מנהל מקרקעי ישראל ומסורת שבטית המתייחסת לריבונות באופן שונה מאיתנו. הקונפליקט בין האוכלוסייה הבדואית בדרום לבין משטרת ישראל האמונה על אכיפת החוק במדינת ישראל במתכונתו הנוכחית, הוא קרב אבוד.
לבדואים "מקורות הכנסה" המאפשרים מלחמה איכותית וברמה גבוהה מול חוסר הנחישות הממשלתית בסגירת הגבול, במלחמה בפשיעה "הקלה" ובאי הגברת הענישה. על כך לא רק אני זועק אלא גם ראשי הישובים בנגב היהודים והבדואים. על הקברניטים לתכנן מבצע חורב נוסף כדי לשחרר את הנגב.
עופר לפלר, לשעבר דובר השרים לביטחון הפנים, אבי דיכטר ועוזי לנדאו