כשאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יצא עם אחרוני השחקנים מאצטדיון בלומפילד, הוא החזיק בידו את הסלולארי ודיווח לכולם שנבחרת יוון כבשה שער בדקה ה-93 וניצחה את מלטה. הוא היה כל כך נסער מהידיעה, שאפשר היה לחשוב שישראל היא זאת שספגה והפסידה ליוונים.
כמה דקות קודם, במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, לא התבייש לואיס פרננדז, המאמן שבחר לוזון לנבחרת ישראל, לקבוע שנבחרת גיאורגיה תעלה כפייבוריטית מול ישראל ביום שלישי הקרוב. באמת לואיס? עד כדי כך דרדרת את הנבחרת שלנו שאפילו למשחק בית מול גיאורגיה אנחנו כבר אנדרדוג?
ההסבר שלו היה כמובן שהגיאורגים ניצחו אתמול את קרואטיה, משחק ש"פתח את הבית לחלוטין". בכלל, נראה שכולם כל כך אוהבים להתעסק בתוצאות האחרות בבית של ישראל ובהשלכות שלהן עלינו, שאנחנו מחמיצים את השורה התחתונה מבחינתנו.
האם נבחרת ישראל מתקדמת? האם היא נראית בדרך הנכונה להישג כלשהו? היה איזשהו משחק בטורניר הזה עד עכשיו שגרם לנו לחשוב שישראל היא אחת משתי הנבחרות הטובות בבית? שאנחנו טובים מקרואטיה או מיוון? התשובה ברורה. נראה יותר כאילו ישראל משחקת כדי להעביר את הזמן.
בדומה לתקופת דרור קשטן, המטרה היא בסך הכול להישאר בעניינים, לעבור עוד משחק בשלום עם סיכוי סטטיסטי להגשים את החלום להשתתף באליפות אירופה, חלום שמן הסתם יתפוגג בקרוב. אם לא ביום שלישי אז במחזור שאחריו.
לגופו של עניין, ישראל היא נבחרת בינונית, וגם זו מחמאה בהתייחס לחלקים גדולים של הטורניר עד עכשיו. סגנון המשחק הגנתי להחריד והקצב איטי ומרדים. קשה לבוא בטענות לשחקנים שפתחו בהרכב אתמול, הם עשו כמעט את המיטב. עצם זה שנלחמו וגם כבשו שער ניצחון בדקה השמונים זו נקודת זכות עבורם.
הבעיה היא שחלק לא מבוטל מהם לא צריכים לפתוח בהרכב מלכתחילה. ההתעקשות של פרננדז על שחקנים ספציפיים, בראש ובראשונה כמובן עומר דמארי, ועל העמסת בלמים וקשרים אחוריים בלי פרופורציה ליריבה, לא הייתה מובנת כמעט לאף אחד לפני המשחק. היא מובנת עוד הרבה פחות לאחריו.
עכשיו השאלה היא האם פרננדז יתעקש להמשיך עם אותו הרכב גם במשחק הקרוב ביום שלישי. מהחיוכים שלו אתמול ומשביעות הרצון מהניצחון אפשר לקבל את הרושם שכן, אבל האמת היא שלפתוח עם בן שהר שוב על הספסל היא לוקסוס שהמאמן לא יכול להרשות לעצמו.
שחקנים כמו מאור בוזגלו, גילי ורמוט (שלא ממש קיבל צ'אנס ונדמה שהוא "שרוף" אצל הצרפתי) מכניסים כל כך הרבה תנופה למשחק, שפרננדז פשוט חייב אותם על המגרש ביום שלישי.
אם מול גיאורגיה פרננדז יבחר שוב בהרכב ההגנתי והעצל שלו, אז התחזית שלו תתממש וגיאורגיה אכן תהיה גדולה עלינו. במקרה כזה, התוצאות של קרואטיה, מלטה ויוון כבר באמת לא תהיינה חשובות.
סביר להניח שפרננדז לא שמע על כך, אבל אליצור רמלה זכתה בשבוע שעבר במפעל היורוקאפ. גם מי שלא עוקב באדיקות אחר כדורסל נשים יכול היה להתרשם שכדורסל גדול לא היה שם בשום שלב. רמלה קלעה באחוזים גרועים, היא לא הלהיבה ולא דרסה.
עם זאת, מהרגע הראשון, רמלה האמינה שהיא יכולה לזכות בטורניר. שהגביע הזה שייך לה ולא לשום קבוצה אחרת. וזה מה שעשה את ההבדל, גם עבור הצופים מול הטלוויזיה. המאמן של נבחרת ישראל, לעומת זאת, מתבטל מול לטביה וגיאורגיה. ממי אתם נהנים יותר?