ביום שלישי השבוע פרסמה הטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה, היחידה במדינה המבודדת והמסוגרת הזו, קטעים מנאום פומבי שנשא המנהיג הצעיר קים ג'ונג און מול קהל משולהב של פקידי שלטון ומפקדי צבא. "הגרעין שאנחנו מפתחים", אמר במשפטים הספורים ששוחררו לפרסום אחרי בחינה ארוכה של יועצים ומקורבים, "נועד להבטיח - שגשוג ושלום".
הדברים האלה, שבנקודת הזמן שבה נאמרו נתפשו כניסיון להרגיע את סחרחרת האיומים שמחליפה פיונגיאנג עם ארצות הברית ובעלות בריתה באוקיינוס השקט, נאלמו ונעלמו בלהט ההסלמה שבא אחריהם. אבל, כך נראה, כדאי לחזור ולהפוך בהם כדי לנסות ולהבין את ההתנהלות החידתית של צפון קוריאה שעל פניו נראית כמי שמאיימת להצית לכל הפחות מלחמה אזורית.
תחילתו של המשבר הנוכחי בעשרים ושמונה בפברואר השנה כשצפון קוריאה ביצעה מה שנראה כניסוי גרעיני שלישי במסגרת תוכנית הגרעין שלה. בעקבות ההפרה הזו של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה המועצה והחמירה עוד יותר את נטל הסנקציות על המשטר הסורר בפיונגיאנג.
צפון קוריאה הבטיחה נקמה ובתגובה שיגרה ארצות הברית מפציצים חמקניים ששייטו באופן בולט למדי לאורך הגבול שבין שתי הקוריאות. בצפון לא יכולים היו להתעלם מהדברים והעלו את רף האיומים. כך נמשך לו רשומון של איום בקוריאנית ותגובה אמריקנית, שכללה הפגנת עוצמה והיערכות הגנתית וחוזר חלילה עד השיא, נכון לזמן כתיבת שורות אלה - האישור שלכאורה ניתן למתקפה גרעינית "יעילה" על ארצות הברית ופרסום מידע מודיעיני על הצבת סוללת טילים לטווח בינוני בחופה המזרחי של צפון קוריאה. מאז ההתפתחויות האלה נרשמה הפוגה, זמנית לפחות, בסחף המילולי.
דיפלומטים דרום קוריאנים שעימם שוחחתי בימים האחרונים מדגישים שלמרות שמדינתם נערכת לקראת עימות צבאי אפשרי הרי שההנחה היא שהמהלכים האחרונים נועדו לבסס את מעמדו של קים ג'ונג און כמנהיג חסר פשרות בעיני העילית השלטת והנתינים בצפון. לדבריהם כל האיומים המתלהמים שהושמעו לוו בהתניה שמדגישה את חלקה של ארצות הברית בייזום המשבר. מכיוון שכך הם מעריכים מדובר באיומים הנובעים דווקא מחוסר ביטחון.
וזו הנקודה לחזור לדברים שאמר קים ג'ונג און בתחילת השבוע: "אנחנו בונים עוצמה כדי להשיג שלום". מאחר והרוב המכריע של המומחים והמשקיפים מעריך שלצפון קוריאה אין יכולת גרעינית אמיתית, ומאחר וההתגרות בארצות הברית נתפשת כחסרת הגיון וחסרת סיכוי הרי שנראה שמטרתו של קים הצעיר היא כן לשוב לשולחן הדיונים, אבל רק אחרי שיבסס את כוחו כמנהיג נטול אמיץ ונטול עכבות כלפי פנים.
אולי זה ההיגיון שבשיגעון.