מדובר בתרגיל שנתי של משמרות המהפכה באירן, הזרוע שמפעילה את הטילים הבליסטיים של המדינה. רבים עוקבים אחר התרגיל בעניין, במיוחד בציפייה לראות דברים חדשים שטרם ראינו עד עכשיו, אך בהיבט הזה לפחות, יש "אכזבה".
אני לא הבחנתי בעליית מדרגה עד כה. מה שניתן היה לראות זה ירי של מספר טילים בליסטיים מסוג שיהאב 3 שאותם ראינו כבר בסוף שנות ה-90. מה שראינו היום הם הטילים המיושנים ביותר מהדגם הזה, ואלה שנורים לטווח יחסית הקצר ביותר, 1,300-1,400 ק"מ. בנוסף ראינו ירי טילים מוכרים בשם פת"ח 110: טילים קצרי טווח שלא מגיעים אלינו.
האירנים בלחץ
ה"פת"ח 110" מצויים בגרסה שונה בסוריה והיו פרסומים שיש מערכות כאלה גם בלבנון. בהיבט הזה, כל טיל כזה שנחשב לטיל מדויק יחסית הוא טיל שמעניין אותנו כאן בישראל, אבל המרחק בין צפייה בתרגיל הזה לבין כניסה בהולה למקלטים או הכרזות דרמטיות הוא די גדול.
השלטון באירן נמצא במצב של לחץ מיכולות ההתגוננות שבידי ישראל, כמו מערכת חץ להגנה מפני טילים. זה לא חדש שדוברים אירניים מציינים שיש להם יכולות של חדירה כנגד מערכות הגנה אקטיביות, בין אם מדובר במערכות ישראליות או אמריקניות שמגנות על כוחות אמריקנים במפרץ הפרסי או סעודיה. ההצהרות האלה הן הצהרות סרק.
אין שום דבר טכני שאפשר לראות שהוא בעל בסיס כלשהו שיכול לחדור מערכות הגנה אקטיביות מתקדמות. השלטון מצהיר את ההצהרות האלה בשביל תעמולה פנים-אירנית: לנאום בטלוויזיה לא עולה כסף, לפתח מערכות טובות עולה הרבה יותר.
למרות הכל - ישראל מתעניינת בתרגיל
כל אירוע של שיגור טילים באירן הוא אירוע שמעניין את ישראל הרשמית והלא רשמית. זה מאפשר לנו להבין איך הצד השני מתכנן ופורש את המערכות שלו. ארה"ב יכולה להפיק מודיעין טכנולוגי רב ערך משימוש בלוויינים שעוקבים אחר השיגורים.
אותנו מעניין לדעת למה, נניח, האירנים משתמשים בטילים ישנים ולא בחדשים יותר, ולמה הם מגבילים את הטווחים - יש להם טווח יותר ארוך אבל הם לא השתמשו בו. כל דבר כזה יכול ללמד על הכוונות השונות של השלטון באירן.