יש ספרים שאתם יודעים שיעשו לכם את זה. לפעמים זה בגלל הסופר שאהוב עליכם באופן מיוחד, לפעמים זה הנושא, או העטיפה, או התקציר מאחור. לפעמים זו השורה הראשונה בספר, זו שגורמת לכם להמשיך להחזיק את הספר ביד ותוך כדי הליכה לאסוף את השמיכה והקפה והסלולארי ולהתמקם בנוחיות עמוק בתוך הכורסא.
לי זה כמעט תמיד קורה בנסיעה. כשאני ממהרת לצאת וערימת הספרים החדשים בידיי, נזרקים למושב שליד הנהג ואני ממהרת לחזור הביתה. אבל כולם ממהרים לחזור הביתה ותמיד יש פקק. אני מתחילה לפזול אל הספרים, הופכת כמה, קוראת את התקציר, מנסה להחליט מי יהיה הנבחר. ואז פותחת ספר ומתחילה לקרוא ויודעת שזהו. והתרגשות שכזו ממלאת את ליבי. ואני מתחילה להתפלל שיהיו עוד פקקים (ותמיד באורח פלא הדרך נפתחת) ושהרמזורים יהיו אדומים (מה זה הגל הירוק הזה?!) ומחייכת לעצמי כי איזה כיף לי - איזה ספר מחכה לי!
כך היה עם "בתוך איש אחד" של ג'ון אירווינג (בהוצאת זמורה ביתן מודן). ג'ון אירווינג הוא הסופר שכתב את "העולם על פי גארפ" ו"מלון ניו המפשייר" המופלאים (וגם את "עד שאמצא אותך" שהוא קצת פחות טוב בעיני) ולהמר עליו זה הימור די בטוח. ואכן - לא התאכזבתי.
שום דבר לא כמו שהוא נראה
גיל ההתבגרות לא קל לאף אחד. במיוחד לא לבילי. מלכתחילה נקודת הפתיחה שלו היא לא משהו. הוריו התגרשו ואמא שלו התחתנה עם מורה שצעיר ממנה בעשר שנים. סבתא שלו ודודה שלו הן נשים צדקניות ומעצבנות וסבא שלו - סבא שלו האהוב - משחק את כל תפקידי הנשים בהצגות החובבים של העיירה. אה, וגם יש לו ליקוי חמור בדיבור.
אביו החורג מביא אותו לספרייה העירונית. ומאז הוא יודע שני דברים - שהוא רוצה להיות סופר ושהוא מאוהב בספרנית הגבוהה והיפה. כדי לא לעשות את העניינים פשוטים מדי הוא מתאהב במקביל גם באחד מחברי נבחרת ההתאבקות של בית הספר.
אוי בילי, בילי. איך הצלחת לגדול ולהיות איש כל כך שלם ורך ומכיל עם כזו ילדות דפוקה? איך הצלחת לשמור על עצמך כמתבונן בסיפור החיים שלך בלי שהאירועים יקרעו את נפשך ויהפכו אותך להומו ציניקן (בסדר בסדר - דו מיני ציניקן). איך, גם במרחק השנים, אתה יודע לתת לכל דמות את המקום שלה בעיצוב דמותך הבוגרת?
ספר נפלא. נפלא. נפלא. אני נזהרת כדי לא לספר לכם יותר מדי ולהרוס לכם את חדוות הגילוי. אז רק תזכרו ששום דבר, אבל שום דבר, הוא לא כמו שהוא נראה.
אני כבר מחכה לסרט.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigal.riba@gmail.com