אהובים עלי הספרים שנפתחים בסופם. זה חוסך ממני את התשוקה שבוערת בי במהלך קריאת הספר להציץ בדף האחרון רק כדי לראות אם גיבור שחביב עלי במיוחד עדיין מופיע...
ובכל זאת, מדובר בלקיחת סיכון. מצד אחד "גילוי הסוף" מאפשר התמקדות רבה יותר בפיתוח הדמויות ובדקויות האנושיות שלפעמים הולכות לאיבוד בעלילת מתח אפלולית, ומצד שני, אם הסופר מצליח לשמור על מתח גם כשהפיתרון ניתן - הרי זה משובח.
ורונית ידעיה עושה כל זאת. בעמוד הראשון של הספר היא מפרסמת שכלאי בשירות בתי הסוהר, יצחק בן שטרית (המכונה איציק) הואשם ברצח מדרגה ראשונה של שכנו, מרדכי גולן (המכונה מוטי), טכנאי מזגנים בתדיראן. שניהם נשואים. לאיציק שני ילדים, למוטי בת. שניהם מאבן יהודה.
עוד פרטים מגולגלים במה שנראה כמו ידיעה באתר אינטרנט. לאשתו של איציק קוראים גילה והיא גננת בפעוטון. מיוחס לה רומן עם מוטי המנוח, רומן שאותו היא מכחישה. אשתו של הנרצח, לוסיאנה, כלל לא הגיעה לבית המשפט. הנאשם, דרך אגב, מכחיש את האשמות המיוחסות לו.
הדרך לאיקאה לא תיראה אותו הדבר
ומכאן אנחנו מתחילים. העלילה סובבת סביב גילה ואיציק, מבקרת אותם במקומות העבודה שלהם (פעוטון וכלא - ולא ברור למי מהם יש עבודה יותר קשה...) מחטטת בחיי הנישואין המתפוררים שלהם, עולבת בביתם, מציגה את בני המשפחה מכל צד. מציצנית וצהובה ומרתקת כל כך.
גילה מנהלת רומן עם מוטי (אבל הם לא הולכים עד הסוף), איציק מנהל רומן עם אורה (אשתו של אסיר מהכלא). סבך של שקרים יגרור אותם רק לכיוון אחד. העלילה נפרמת ונרקמת ומפתה לגלות עוד פרטים עסיסיים.
אבן יהודה. מושבה שכבר הפכה למועצה מקומית. זו שחלפנו על פניה בדרך לאיקאה. עשרת אלפים תושבים. את השקט שנותר בעקבות שריפת הענק השבדי החליף הספר השערורייתי. אז נכון, אין לדמויות קשר עם המציאות ומי שחושב אחרת עושה זאת על דעתו וכל זה... אבל אם תקראו את הספר (וכדאי!) הדרך לאיקאה כבר לא תראה אותו דבר.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל-sigalr@news2.co.il