הרבה חוקים יש בפרשת משפטים. אבל הראשון שבהם עוסק בעבדות. בהמשך יגיעו חוקים על אלימות, גניבה, נזק לרכוש ועוד נושאים הכרחיים לכינון חברה.
הפרשה הזו מגיעה מיד לאחר מעמד הר סיני. רק עכשיו הם השתחררו מעבדות, למה שוב מזכירים להם את הטראומה הזו? תנו להם להתחיל את חייהם כעם עם קצת אופטימיות ותקווה. אבל זה בדיוק העניין: הם לא מקבלים הזדמנות להדחיק את התקופה הרעה הזו ולהמשיך הלאה. להפך: כל עוד הזיכרון טרי - הם מצווים לחקוק אותו טוב טוב בראש ולא לעשות לאחרים מה שעשו להם.
מי מגיע למצב של 'עבד עברי'? אדם שגנב ואין לו להחזיר או אדם שהגיע לפת לחם ומוכר את עצמו לעבדות. אישה שנאלצת להתפרנס מזנות היא שילוב של שני הדברים: היא הידרדרה לעולם של פשע, חיה במצוקה ועוני ומקיימת את עצמה דרך מכירת גופה למי שמשלם.
לזונות שנכנסות לג'יפים היוקרתיים שמגיעים לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב יש כתמים סגולים-שחורים בכל הגוף מהזרקות ההרואין וממכות הסרסורים. הן 'מכורות' תרתי משמע: גם לסם וגם ללקוח שקונה לו קטינה בת 14 לעשות בה כרצונו.
בין אדון לעבד
אני יודעת שזו לא התמונה שהייתם רוצים להיכנס איתה אל השבת. אבל הפרשה שלנו מלמדת משהו חשוב ואולי אפילו אופטימי: כמו בהצעת החוק להפללת לקוחות זנות, הזרקור מכוון פה לאדון ולא לעבד; לא כתוב: "כי ימכור אדם עצמו להיות עבד עברי" אלא: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי". הפנייה היא אל האדון; עליו מוטלת האחריות לגורלו של העבד.
חז"ל הזיעו לא מעט כשבאו לפרש את סוגיית עבד עברי וסייגו את הנושא באומרם כי המצב הזה רחוק מלהיות אידיאלי ועדיף לא להגיע אליו בכלל, אבל אם הוא כבר מתקיים - חובת שלומו ושיקומו של העבד היא על האדון או במקרה שלנו -הלקוח.
הפרשה שלנו לא מפליגה כמוני בתיאור חייו הקשים של העבד, אלא מתמקדת בשחרורו לאחר שש שנים. תקופת העבדות מוגבלת; העבד לא יישאר בתחתית החברה לנצח ועליה מוטלת החובה לדאוג לכך. אבל לא די בהקצבת תקופת העבדות; האדון לא נפטר מהעניין רק בשחרור עבדו.
במקבילה בספר דברים מצווה האדון: "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּך-ְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם! הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָֹ". העבד מקבל מהאדון מענק שחרור; כזה שיאפשר לו לעמוד על הרגליים ולהתחיל את חייו מחדש.
הצעת החוק החשובה הזו אינה מספיקה. אם המדינה לא תדאג לשיקום הזונות, להעניק להן משאבים וכלים להיכנס למסלול בריא ושפוי בחייהן - לא עשינו כלום. אם נתמקד רק בהפללת הלקוח - נעמיק עוד יותר את המצוקה וההשפלה של אותן נשים שימשיכו להתפרנס מזנות במאורות עלובות הרחק מעיני החוק ותהיינה חשופות לאלימות וניצול קשים שבעתיים.
בלי עזרה אין להן אופציה אחרת. איך כתוב? "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". ממש לא מזמן גם אתם הייתם שם. תכניסו את זה טוב טוב לראש.
טובה בירנבאום היא מורה בישיבה החילונית בינה