אלברט איינשטיין אמר שהכל יחסי, אז הנה דוגמא מאהוד אולמרט: עד לפני כמה ימים האיש היה בחזקת "מת פוליטי". אדם שהכותרות בישרו על "יום הדין" ו"גזר הדין", ואז פתאום מהקבר הפוליטי, עומד אדם עם שני זיכויים - ומיד התקשורת ממהרת, ולא רק לראות אותו עומד, אלא כבר מריצה אותו לפוליטיקה.
בואו לעקוב אחרי אודי סגל בטוויטר
אולמרט רץ, מגבש את מחנה השמאל-מרכז והנה הוא כבר איום פוליטי על בנימין נתניהו. אולמרט, שעוד לא תכנן את ה"קאמבק" המפואר שלו, חושש שכל המהומה התקשורתית הזו תגייס את הפרקליטות. בנוסף לכך, קמו גם כוחות פוליטיים ששוב פועלים נגדו בפרשת הולילנד, שעדיין תלויה ועומדת. אולמרט הזה ממהר היום לומר: אני עדיין לא רץ. אני עדיין נשאר במקום.
"אין לי שום כוונה להיכנס לפעילות פוליטית", אמר היום אולמרט. "אני אינני מעורב ואינני מתכוון להיות מעורב. יש לי מפלגה, קדימה, שאני חבר בה. אין לי מפגלת מדף ולא תהיה לי מפלגה כזו. עכשיו אני עסוק בדברים אחרים".
אבל זה רק עניין יחסי אחד. יש משל בין הזיכוי של אולמרט בפרשות השחיתות השבוע לבין מה שקרה לו במלחמת לבנון השנייה. בשני המקרים מדובר על גובה הרף.
הנה תזכורת: במלחמת לבנון השנייה קמה ועדת וינוגרד כתוצאה מקונסטלציה של אמירות הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, היום השר לעניינים אסטרטגיים, יחד עם מהלכים שיזמה ח"כ זהבה גלאון, היום יו"ר מרצ. נקבע רף ציבורי שאומר שהיומיים האחרונים של המלחמה היו אסון ושהם נועדו לייצר תמונת ניצחון אולטימטיבית.
ברגע שהעניין הזה עף מוועדת וינוגרד, אולמרט, למרות כל הביקורת שכן הוטחה בו, זוכה ציבורית. זה בדיוק מה שקרה השבוע במשפטו. אולמרט הודח מתפקידו בשל שני אישומים ובשל העובדה שהפך לשם נרדף לשחיתות.
אז נכון בשורה התחתונה הוא הורשע בהפרת אמונים, שזו עברה חמורה במיוחד עבור אדם שהוא ראש ממשלה. אולם, לעומת הציפיות שיצרו כאן והרדיפה שעשו כאן, למרות הרשעתו בהפרת אמונים, לאור הזיכויים ב"ראשונטורס" ופרשת טלנסקי, הוא עדיין זוכה מבחינה ציבורית.
אולמרט יצא זכאי לא רק מבחינה משפטית. לכן, כל מי שעושה את החשבונות במה הוא זוכה ובמה הוא הורשע צריך לעשות את המבחן היחסי - מה הייתה הציפייה ובסוף מה הייתה התוצאה.