בישיבת סיעת הליכוד השבוע נכנס ראש הממשלה בנימין נתניהו והסביר פנים לחברים, למרות שהוא מודע לכך שמרגע זה הוא לכוד ושעוד מעט העיתונאים ישאלו אותו את השאלה שעליה הוא לא מעוניין לענות. מרגע שהוא מתיישב, כף יד שמאל שלו מתופפת בעצבנות קלה על זרועו, כשמדי פעם התיפוף הדומיננטי הוא באצבע יד שמאל.
מדובר בסימן לחוסר סבלנות. נתניהו היה מעדיף להיות במקום אחר כרגע. תנועות תיפוף קטנות אלה מצביעות על דחף עז לצאת מהמצב הקיים. הקפצת הרגל או תיפוף חוזר של היד כנגד הגוף הן תנועות מיניאטוריות, שמביעות את הצורך לצאת החוצה. מכיוון שאי אפשר לברוח מהסיטואציה, חלק אחר של הגוף מכה החוצה את הצורך הזה.
האצבעות הופכות להיות כמו רגלים קטנות שרצות במקום. הן כל הזמן רוצות להתקדם, ובמקום זאת חוזרות שוב ושוב על הצעד הראשון של הבריחה שלא מתקדמת. לא מדדתי, אך סביר להניח שקצב התיפוף חסר הסבלנות דומה לקצב ההליכה או הריצה שלו.
אי אפשר בלי לדבר על גלעד שליט ?
חוסר הסבלנות שלו ברור, כי כפי שחשש מהר מאוד הוא נאלץ להתייחס מול המצלמות לשאלה שלא רצה לקבל. אחד הכתבים זורק לו: "אי אפשר בלי מילה על גלעד שליט..." וביבי משיב בקצרה ובתמציתיות: "אפשר!" תוך שהוא נותן מכה החלטית שמבטיחה שלא נזכה ממנו לתשובה ארוכה יותר.
האצבע מייצגת את האגו ואת הפחד, והעובדה שהיא מתרוממת לעיתים תכופות יותר מיתר האצבעות, מעידה שנתניהו פוחד להיכשל בלשונו. נתניהו כותב ביד שמאל לכן זו היד הדומיננטית שלו. יד שמאל מופעלת על-ידי האונה הימנית - הרגשית, והתיפוף בה מהווה עבורו אקט של זהירות שמסייע לו לשמור על הבטחתו לעצמו - לא לדבר בשום פנים ואופן על גלעד שליט.
בפגישה עם המפכ"ל, דודי כהן, נתניהו מדבר על ההתפתחות העצומה במשטרת ישראל וזוקף חלק מההצלחה לשמירת דברים מפני הציבור. נתניהו משווה את הצורך שלו, שלא לדבר על גלעד שליט, לצורך של המשטרה להיעזר בצווי איסור פרסום שמסייעים לשוטרים לפענח פשעים חמורים. הוא מכוון באגודל ימין לאחור אל מעבר לכתף, כדי להצביע על כך שגם המשטרה עומדת מאחוריו בעניין זה.
אולם, בסוף הנאום במשטרה לא היתה לנתניהו ברירה והוא נאלץ להתייחס לעסקת שליט. הוא נע באי-נוחות, כי הוא מחפש את המילים
הכעס דוחה שאלות לא נוחות
המתאימות שלא יפגעו בתהליך שהוא מוביל. הוא שוקל כל מילה לכן יש לו הרבה גמגומי א..., והרבה פעמים העיניים שלו יורדות למטה ל'תנוחת הרגש', לכיוון הלב. כשהעיניים יורדות למטה זה מעיד שהנושא קרוב מאוד לליבו, אך הבריחה הזו מקשר עין ישיר עם הקהל מעידה גם שהוא רוצה לצאת מכאן מהר ככל האפשר מבלי למעוד בלשונו.
את העיתונאי שמפריע לו הוא מהסה בעזרת הרמת הגבות. הרמת הגבות מביעה פליאה. כשהפליאה מגיעה בשילוב עם כעס, נוצר כעס חינוכי שמביע תוכחה על כך שהוא מפריע לו לסיים את דבריו. בקול החלטי הוא משתיק את ההפרעה וזוכה סוף סוף לרדת מהבמה תוך השגת מטרתו.