"הגעתי למסקנה שאסור לנו לשבת בוועדת שקד ואנחנו צריכים לצאת משם" הצהיר אתמול אריה דרעי בריאיון לעיתונאי אבי מימרן ברדיו קול ברמה. הוא כמובן ניצל את ההזדמנות שניתנה לו גם כדי לחבוט כהוגן בחברי "הבית היהודי", מנהג שנחשב כיום לענף הספורט הפופולרי בציבור החרדי.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של עפר חדד
בין השאר מתח דרעי ביקורת על חבירתם של בנט ושותפיו אל מפלגת "יש עתיד", במטרה לשמור על ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות שלהם - שגם בהן, איך לומר, שיווין היא לא מילת המפתח - וטען שפעלו בדו פרצופיות מול המפלגות החרדיות ומול מפלגות הקואליציה.
במאמר מוסגר נציין, שלא היה חבר כנסת חרדי אחד שלא הילל ושיבח בחודשים האחרונים בשיחות סגורות את יושבת ראש סיעת "הבית היהודי" איילת שקד, על ניהול הוועדה ועל הגינותה מול הח"כים החרדים.
דרעי עצמו אינו חבר בוועדת שקד. נציגו לגוב האריות הוא חבר הכנסת אריאל אטיאס. כאילו אין ערוץ הכנסת ואין עוד חברים בוועדה, בזמן שדרעי אמר את מה שאמר ישב חבר הכנסת אטיאס ממש באותה ועדת שקד המושמצת שבה ישב גם היום, והנה נבואה קטנה: הוא יישב בה גם מחר, וימשיך לשבת בה עד שזו תסיים את העברת חוק הגיוס החדש והמרוכך. המאוד מרוכך.
דרעי עדיין לא זיהה את כיוון הרוח
בזמן שכמעט כל חובשי הכיפות השחורות במשכן זעקו חמאס, דרעי עוד לא החליט מה הוא רוצה להגיד ולמה. כבר שבועות שהוא שותק כמו דג בסוגיית הגיוס, ומסרב לספק רבע קול מחאה נגד הגזירה. למה? ליו"ר פתרונים.
אולי זה קשור בעובדה שהוא מנסה לחשב מסלול מחדש ולסטות מעט מחיק הרחוב החרדי אל הרחוב המזרחי הפריפריאלי, שבלשון המעטה לא מתלהב מהעובדה שחברי כנסת ספרדים משורותיו - שרבים מהם שירתו בצה"ל ועודדו את בניהם לנהוג כמותם - מיישרים קו עם ההגמוניה האשכנזית. כשהמפלגה שלו נסדקת והולכת מבפנים בכל יום, הוא אולי מבין שייתכן מאוד ולא רחוק היום שבו ישוב לחזר אחר קולה של עזיזה כהן מנתיבות. כי דרעי החדש הוא פחות חרדי ויותר חברתי.
מצד שני, הוא לא יכול להפקיר לחלוטין את הציבור הש"סי הגרעיני, האותנטי. את הצד הזה של האלקטורט שלו, הוא צריך לשכנע שנושא הגיוס בוער בו ועומד בראש מעייניו, ואוי כמה שהוא נלחם בחירוף נפש וללא פשרות על עולם התורה. אז הוא שלח את אריאל אטיאס, הפוליטיקאי המבריק מבין כל חברי סייעתו שהצליח בווירטואוזיות פרלמנטרית מופלאה לחולל פלאים בנוגע לסנקציות הפליליות וגיל הגיוס, והכניס חרש תתי סעיפים שמעקרים חלק גדול מהחוק הזה מתוכן.
ואתמול, אחרי שנסגרו כמעט כל הפינות - מטר לפני הישורת האחרונה - נזכר יושב ראש ש"ס להניף את דגל המאבק שייצר מצג שעשוי לשרת אותו מול הציבור שלו אחרי שחוק הגיוס יעבור. זאת, אגב, למרות שהישיבות הספרדיות - שבהן לומדים בוחריו - יהיו הראשונות לנדב את בניהן למען העמידה במכסות, זאת בזמן שאחיהם האשכנזים ינוחו בשלווה בינות הגמרות והסטנדרים במיר, בחברון ובפוניבז'.
פתרון השיוויון בנטל: הבטחות כמו חול
ומילה נוספת לקראת השלמת החקיקה: אפשר אולי לוותר על צמד המילים שיוויון בנטל.
לפני שבוע בדיוק אמר יאיר לפיד בישיבת סיעתו כי בישראל אין שיוווין בנטל, וכי בתוך חודש מהיום המצב ישתנה. שר האוצר יודע היטב שהחלק הראשון נכון מאוד, ושהחלק השני לא באמת יהיה. לא היום, לא בעוד חודש, ולא בעוד ארבע שנים. אבל לפיד לא ייתן לעובדות הללו למנוע ממנו לשוב הביתה, אל תל אביב, כשהוא נושא על צווארו את עיטור אביר השוויון בנטל שרק הוא העניק לעצמו.