אבו מאזן מתנהל סביב נאום אובמה הרבה יותר טוב מאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. למעשה, לנתניהו יש כמה דברים ללמוד ממנו. אבו מאזן איננו מברך על נאום אובמה, יש לו סיבות טובות מאוד לכך, והוא איננו מאמץ אל ליבו את אותם עקרונות ואותו מתווה שהציג אובמה ביום חמישי.
מבחינת הפלסטינים, יש הרבה דברים חמורים בנאום אובמה הערב. מעבר לזה שהוא לא הזכיר את ירושלים בירת שתי המדינות, הנאום יצר בעיה לממשלת הפיוס הפלסטינית, הוא פתח את הדלת להסדר מדורג, אפילו להסדר ביניים, הנאום כולל חזרה של נשיא דמוקרטי על ההתחייבות של הנשיא הרפובליקני להתחשב בגושי ההתנחלות כשבאים לשרטט את קו הגבול.
אבל הפלסטינים לא מחפשים, בניגוד לראש הממשלה נתניהו, התלקחות פומבית מיותרת עם נשיא ארצות הברית.
אבו מאזן לוקח את הזמן. הוא נסע למלך עבדאללה בירדן כדי לשמוע אולי חלק ממה שנאמר בשיחה שהתקיימה לאחרונה בינו לבין אובמה טרם הנאום. הוא מכנס את המוסדות הפלסטיניים רק באמצע השבוע.
אבו מאזן רואה בטקסט של הנאום של אובמה ביום חמישי דברים שמשום מה ראש הממשלה לא רצה לראות ומיהר מאוד לטשטש. בעיקרו של דבר, לא היה צורך להצטעק עד כדי כך כפי שקרה בוושינגטון, וחבל שזה מה שקרה.