לפני כמה ימים פגשתי את ציפי לבני בחדר האיפור בחברת החדשות. היא באה לדבר באולפן על המחאה החברתית, ומאחורי הקלעים סיפרה לי שחזרה כעת מבאר שבע, מניחום אבלים במשפחת אבוחצירא, אחרי רצח הרב אלעזר. "הרצח הזה מזעזע אותי," אמרה לי, "כי חשבתי שיש דברים שלא עושים. יש דברים קדושים. יש קווים אדומים שחשבתי שיש לנו. נכון שכל רצח הוא מזעזע, ורצח הוא רצח הוא רצח, אבל בכל זאת..."
חוסר היכולת שלה לנסח את הדברים דיבר אליי מאוד. גם אני לא הצלחתי להבהיר לעצמי מה כל כך מזעזע ברצח הזה. למה נשבר פה בדורנו עוד גבול: אדם מגיע לרב בשעת קבלת קהל, ונכנס פנימה, ברגע שאמור להיות פרטי ומיוחד, ואז רוצח אותו.
מחדר האיפור המשכתי לשם, לניחום האבלים. תור ארוך של מאות נשים, שעוברות על פני האלמנה, כל אחת לשנייה או שתיים, ויוצאות החוצה. וכיוון שחיכיתי לבעלי, שהתעכב בעזרת הגברים העמוסה יותר, יצאתי לסיבוב בשכונה. רחוב קפריסין, שכונה ה', באר שבע, אחת עשרה בלילה, ומתוך החושך יוצאת אליי סוניה אלוש, תושבת השכונה. "נעים מאוד," היא אומרת לי, ומזמינה אותי לסיור בין שני רחובות סמוכים, סיור שמלמד על מה שקרה לנו, לדעתי.
"רצח? לקחת חיים של בן אדם?"
אנחנו פונות מרחוב קפריסין ימינה, לרחוב העלייה, ושם היא מראה לי בניין שעליו כתוב - "בית הכנסת על שם שמעון שלום ז"ל". שמעון שלום הוא אבא של השר סילבן שלום. הוא נולד בתוניסיה, שם גם סילבן נולד, והם עלו ארצה בשנת 1959 לשכונה ה'. האב שמעון ניהל את סניף הבנק המקומי, ובשנת 1964 נרצח במהלך שוד בסניף. הוא היה בן 37. סילבן היה בן שש. בקופה היו חמש מאות לירות ישראליות.
ובחצר בית הכנסת על שם שמעון שלום, סוניה מסבירה עד כמה הרצח ההוא היה ההלם של ילדותה. של כל ילדי העיר. "לא האמנו שאדם יכול בכלל לרצוח אדם", היא אומרת. "רצח? לקחת חיים של בן אדם? איך מישהו יכול לעשות את זה? ימים ושבועות לא נרגענו מהסיפור הזה. ותראי מה קורה פה עכשי"ו, היא ממשיכה, מצביעה על התור הארוך שעדיין השתרך מחוץ לחצר הרב. "כמה רציחות היו מאז בבאר שבע? במדינה? מישהו מזדעזע? אנחנו כבר לא מזדעזעים מ'סתם' רצח". "אדם רצח אדם" זה כבר לא זה. "אדם רצח רב" - זה מזעזע. פעם רצח "רגיל" הספיק כדי להחריד אותנו לחשבון נפש, והיום אנחנו בדור שבו צריך רצח "מיוחד".
למחרת, באותה רחבה שבה שוחחנו, נערכה עצרת גדולה עם נואמים רבים. רובם שאלו מה המעשה אומר עלינו, על התקופה שבה אנו חיים? האם קרה משהו ביחסים בין אדם לחברו בדור הזה, שהביא עד למעשה כזה? האם יש זלזול גורף של כולנו בחיי אדם, בכבוד האדם, עד להגעה לקיצוניות כזו? הרי אפשר לשמוע את הידיעה החדשותית הזו ולהמשיך הלאה, אפשר לפטור את הרוצח כ"משוגע", אפשר לדבר רק על כך שצריך מעתה לאבטח רבנים, אבל בכל זאת, מציפי לבני, דרך סוניה אלוש, ועד גדולי הדרשנים שדיברו בעצרת - הדהדה אותה שאלה: למה התרחשה עוד הקצנה ברמת האלימות בישראל?
אחד הדוברים הזכיר שם את הרצח הראשון בהיסטוריה. קין רצח את הבל, והתורה מספרת על כך במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". מה קין אומר להבל? לא ברור, התורה לא מספרת אפילו מה נאמר, כי בעצם לא משנה מה הוא אומר. אין סיבה לרצח, אין שום נימוק או הסבר, אין מניע מוצדק. ובאותו הדור - המשיך הדרשן - אדם וחווה היו צריכים לשאול את עצמם למה הם חיים בדור שבו קין רצח את הבל, איפה הם טעו, מה קרה כאן, איך המסר של קדושת החיים לא היה ברור.
כנראה, ממש כך, גם אנחנו צריכים לחשוב איך נחצה עוד קו אדום של אלימות דווקא בדורנו, ומה נשתנה בחברה הישראלית במאה המטרים שבין בית הכנסת על שם שמעון שלום, לחצר הרב אבוחצירא.