בתיה גור נפטרה לפני שש שנים וחצי, לוקחת עמה את מיכאל אוחיון, אהוב ליבי. שולמית לפיד הוציאה עד כה שישה ספרים בהם ליזי עם הליפסטיק והעגילים פותרת את התעלומה ואני מאוד מקווה שהיא לא אמרה את המילה האחרונה. מאז יצאו כמה ספרי בלשים, כאלה שאהבתי יותר, כאלה שפחות (יותר: אורי אדלמן ואהוד אשרי, פחות? נו טוב, תנחשו בעצמכם), את הרוב קראתי (גם את אלה שפחות) ומסתבר שסופר אחד פספסתי.
גל אמיר פרסם את ספרו הראשון לפני 13 שנים ועכשיו יצא "רוח צפונית", ספרו השישי (הספרים הם לא המשך אחד של השני). הבלש שלו הוא עיתונאי שתהילתו כבר חלפה מהעולם - רובי שרקליס. שרקליס התחיל את הקריירה העיתונאית שלו בעיירה מנומנמת בגליל והוא חוזר אליה עכשיו כי העורך שלו חושק בבת-זוגו של שרקליס ורוצה לפנות אותו מהדרך.
הדמות מצוינת, הסוף חסר
ה"סיבה" הרישמית לשליחות היא סדרת מקרי רצח של ילדות באותה עיירה. שרקליס אמור לכתוב טור על החיים במקום בו ילדות קטנות כבר לא יכולות להסתובב לבד. זה יכול היה להיות די פשוט אלמלא אחת הבנות שנמצאות בקבוצת הסיכון הייתה בתו של שרלקיס, הבת שנולדה לו אחרי סטוץ עם מלצרית. האם נפטרה כשהתינוקת הייתה בת חצי שנה והיא גודלה על ידי דודתה, אחות אמה.
שרקליס, שכנראה לא יכול לעשות שום דבר בלי להסתבך, מצליח גם כאן להרגיז חצי מהתושבים (בחצי השני כנראה לא הספיק להיתקל), הוא מצוות עם כתבת ערביה במקומון בו החל לכתוב כשהיה צעיר ויחד הם מנסים לתור את התעלומה.
אחרי שמאוד נהניתי מהקריאה, גיליתי מעט מדי עמודים לפני סוף הספר שלחרדתי עדיין אין פתרון. הפתרון שניתן בסופו של דבר היה לא מספק וגם קצת לא אמין (נשארו יותר מדי סימני שאלה לא פתורים).
אבל מאוד אהבתי את רובי שרקליס. משהו בו הזכיר לי בלשים אחרים שהכרתי וחיבבתי, אולי חוש ההומור העצמי, אולי השבריריות הפנימית שלא נחשפת. בכל מקרה, אני מקווה שהוא עוד ישוב.
הספר הראשון, לא היחיד. כבר מחכה לשני
הספר השני שקראתי השבוע הוא "תיק נעדר" של דרור משעני. אברהם אברהם, פקד במשטרת ישראל. עייף ואפור וחבוט. בדיוק השוטר שאותו לא הייתם רוצים לפגוש אם הייתם צריכים להגיש תלונה במשטרה.
ודווקא אליו מגיע אמא שמספרת שבנה בן ה-16 נעדר מביתו בחולון. הוא שולח את האם הדואגת הביתה לחכות, אולי הבן האובד ישוב. אך הנער לא שב ואברהם אברהם, אכול רגשות אשם על שחיכה לילה אחד יותר מדי, נחוש בדעתו למצוא את האובד.
משהו משתנה בו תוך כדי החקירה ומשהו השתנה בי כשקראתי את הספר. התחלתי לדאוג לו. לפקד אברהם אברהם. מתוך האבק שעטף אותו צמחה דמות שעניין אותי להכיר. בכריכה האחורית של הספר מספרים לנו ש"תיק נעדר" הוא ספר הפרוזה הראשון של משעני ו"הראשון בסדרת החקירות של אברהם אברהם" הראשון, לא היחיד. הראשון. אני כבר מחכה לשני.