תחילה גילוי נאות: פרופסור משה שמש ממכון בן-גוריון בשדה בוקר היה בתקופת שירותו באמ"ן מורי ורבי, כשעשיתי את צעדיי הראשונים כמתבונן בפוליטיקה הערבית. ידען גדול, בעל שליטה אנציקלופדית בכל רזי המרחב, ששמר תמיד על צניעות וענווה.
עכשיו הוציא שמש תחת ידיו כרך נוסף בעבודת חייו על תולדות הסכסוך הערבי-ישראלי, ובמרכזו קורותיה של התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה, זו שהתפתחה לאחר מלחמת השחרור: "התחייה הלאומית הפלסטינית בצל משבר מנהיגות מהמופתי עד שוקיירי, 1937-1967".
כמו חיבוריו האחרים, גם הספר החדש הוא מחקר מופת, שאיש לא יוכל לוותר עליו בניסיון להכיר מה באמת קרה לנו וסביבנו במהלך השעטה בשבילים הפתלתלים של המאבק המתמשך.
הפלסטינים יפנו לאלימות?
שמש קורא את דפי ההיסטוריה העכשווית אחרת לגמרי מרוב הכותבים שקדמו לו. כך למשל, הוא פוסל את ההערכה המקובלת שהפלסטינים שקעו "בתרדמת" אחרי 1948 ומחדד את חשיבותו של "דור הנכבה" בהבנת צמיחתו של אש"ף בשנים מאוחרות יותר.
לרשותו של שמש עמדו מסמכים שלא היו בחזקתם של אחרים - שלל תעודות מקוריות בערבית - שמקורן באוספים פרטיים. העובדה ששירת כקצין מוערך באמ"ן בשנים ההן מקנה לו נגישות בלתי אמצעית גם לבחינת גיבוש תמונת המדויעין הצה"לית שלא תמיד, כמובן, פיענחה אל נכון את האירועים.
500 עמודי המחקר מסתיימים במסקנתו של שמש כי בהיעדר התקדמות לקראת כינון מדינה פלסטינית עשויה הנהגתם לפנות למהלכי אלימות שיקיפו את האוכלוסייה כולה. כדאי להקשיב לאזהרה זו מעטו של בר-סמכא כמו פרופסור משה שמש. מומלץ!