ויכוח ער ניטש עכשיו בתקשורת סביב התגובה שצריכה ישראל לנקוט כדי לבלום את ההתעצמות הגרעינית של אירן. הויכוח עוסק בשאלות חשובות - מי הדליף מידע? האם נכון לקיים ויכוח ציבורי פתוח בשאלה הזאת? האם צריכה ישראל להשאיר את הטיפול בסוגיית הגרעין האירני בידי ארה"ב ומדינות המערב והאם היא יכולה להרשות לעצמה תקיפה אווירית בלי הסכמה מראש של וושינגטון? האם יש לישראל מטוסים המתאימים לתקיפה ארוכת טווח כזאת והאם הטילים מסוגלים לחדור את הבונקרים שבהם מייצרת אירן את הנשק? שאלה אחת לא נדונה כמעט - האם העורף בישראל מוכן למלחמה גרעינית?
לאחר מלחמת לבנון השנייה ואחרי השנים הארוכות של ירי רקטות לדרום, היום כבר ברור כי כל מלחמה בעתיד תתנהל בעורף. המטרות לא יהיו רק מחסני התחמושת ולא רק מסלולי ההמראה של מטוסי הקרב, אלא גם בתי הספר וגני הילדים, רחובות הערים ובתי החולים. המטרה של האויב תהיה להפיל אזרחים ולאו דווקא לפגוע בכוחות הלוחמים. המומחים כבר יודעים: לחיזבאללה, גרורה של אירן, יש היום כמות הגדולה פי שלושה של טילים ורקטות ממה שהיו לארגון ערב מלחמת לבנון השנייה.
לפחות 50 אלף טילים שהטווח שלהם גדול בהרבה מאלה שנורו אל ישראל בשנת 2006. אם אז נחרדנו כשטילים מלבנון פגעו באזור תחנת הכוח בחדרה, היום מסוגלים אנשי חיזבאללה לפגוע גם בתל אביב, ברידינג ואולי אף דרומה משם. על פי מספר דיווחים הם מסוגלים להגיע גם עד אילת. האם ישראל ערוכה למלחמה כזאת? התשובה למרבה הצער - לא. את האמת המרה הזאת קל ללמוד מבדיקה פשוטה של האירועים האחרונים בדרום.
חיי היום יום - סיוט
לפני מספר ימים שותקו ערי הדרום עקב מתקפת רקטות וטילים מרצועת עזה. מערכות כיפת ברזל נפרסו וכלי טיס מאוישים ולא מאוישים טסו מעל עזה במטרה לנסות ולאתר משגרים, אבל כל אלה לא הצליחו למנוע את הירי. בשל הירי הנמשך, החיים בדרום שובשו וכמעט שותקו לחלוטין. בבתי הספר בוטלו הלימודים, אירועים גדולים בוטלו, פתיחת שנת הלימודים באקדמיה התעכבה וחלק מבתי העסק נסגרו. חיי היום יום הפכו לסיוט. באשקלון נהרג אב לארבעה ובאשדוד פגע טיל בבית ספר שהיה למרבה המזל ריק מתלמידים.
באותה השעה, החיים ביישובים הסמוכים לגדר הגבול, יישובי עוטף עזה, התנהלו כמעט כסדרם. אמנם, גם שם נפלו רקטות וגם שם שררה מתיחות, אבל הלימודים התקיימו כסדרם, כמעט ללא הפרעה והשגרה נשמרה. את ההבדל יצר המיגון. בעוד שבאשקלון מוכת הגראדים מסרבת הממשלה למגן את מבני החינוך וגם בית המשפט מסרב להתערב, בשדרות ויישובי עוטף עזה לומדים הילדים בכיתות מוגנות, ברחובות מוצבות מיגוניות עבור הנהגים והולכי הרגל, ובבתי המגורים כבר הותקנו ממ"דים.
העורף אינו ערוך, גם לא למלחמה קונבנציונלית
אינני מתכוון לשוב ולעסוק בשאלה אם מדינת ישראל צריכה "למגן עצמה לדעת", כהגדרתו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, או לא. אבל אין שום ספק שכל הדיון על דרך התגובה הנכונה להתעצמות הגרעינית של אירן, מושפע ממידת המוכנות של העורף למלחמה גרעינית. בצער רב ניתן לקבוע - העורף אינו ערוך, גם לא למלחמה קונבנציונלית. כאשר החיזבאללה בצפון והחמאס בדרום מאיימים על העורף באלפי טילים המכסים את כל המדינה, אין מספיק מקלטים וממ"דים עבור כל האזרחים וספק רב אם יש די מסיכות אב"כ לכולם.
את הדיון בשאלות החשובות, אם אפשר לתקוף את מתקני הגרעין בנתאנז, אם מותר לעשות זאת בלי תמיכת המערב ואם בכלל רצוי לקיים דיון כזה בפומבי, בואו נדחה עד לאחר שנשלים את מיגון העורף.
ניצב בדימוס דן רונן שימש כמפקד המחוז הצפוני במשטרה וכיום יו"ר קבוצת "ח.א.ש ביטחון"