"אסטרטגית הכבוד" שבה בחר לנקוט השבוע ראש הממשלה נתניהו מול טורקיה, בהמלצת שר החוץ ליברמן והשר לעיניינים אסטרטגיים יעלון לא מנעה את החזרת השגריר המצרי לקהיר, כשהכת הצבאית השולטת שם כבר דורשת מישראל התנצלות על מות אנשי משמר הגבול המצרים במהלך מתקפת הטרור הרצחנית שיצאה מעזה דרך מצריים לדרום מדינת ישראל.
שומרי הכבוד הישראלים לא יוכלו לנגח עכשיו את ה"מתרפסים" בעיניהם. לא יוכלו לומר שבעקבות החולשה שהפגנו מול הטורקים הנה גם המצרים דורשים להשפיל את מדינת ישראל ו"להוריד אותנו על ארבע".
הוכחנו שיש לנו הרבה מאוד כבוד לאומי מול טורקיה ועכשיו גם מצרים בנסיבות מופרכות בהרבה דורשת התנצלות. סביר להניח שבמצרים יהיו בימים אלה מעטים, אם בכלל, שיפעלו להחזרת השגריר המצרי לתל אביב.
השלום עם ישראל היה אינטרס של השלטון המצרי הקודם
מאז ומתמיד חברה האליטה האינטלקטואלית שם לרחוב בהתנגדות לשלום עם ישראל, בשל המשך הכיבוש. השלום היה אינטרס של השלטון ועל כך, בין השאר, הוא עומד היום לדין במשפט ראווה מתוקשר.
בטורקיה פועלים רבים לנרמול הקשרים עם ישראל וכואבים את הנתק וההידרדרות ביחסים בין המדינות. דיפלומטים מקצועיים, אנשי צבא בשרות ובדימוס, אנשי אקדמיה, אינטלקטואלים, אנשי דת, עיתונאים בעלי טורים משפיעים ופוליטיקאים מהאופוזיציה ואפילו ממפלגת השילטון האיסלמיסטית!
עם זאת כולם שם שותפים לתחושה שישראל צריכה להתנצל על הרג הטורקים במהלך ההשתלטות על המרמרה. דווקא בשל העובדה שמדובר במדינות ידידות. ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן שותק עכשיו נוכח ההסלמה בעזה כי הוא עסוק בניהול מתקפה משלו על מובלעות הכורדים בעיראק. הוא לא אוהב אותנו, נכון. אבל להבדיל ממצרים, רבים רבים בטורקיה רואים בנו עמים אחים שותפי גורל שנגזר עליהם להתמודד מול אותם איומים באותה שכונה.
אל תתעלמו מהם. עוד לא מאוחר. דוקא נוכח ההדרדרות המדאיגה מול מצרים - אל תפקירו את טורקיה.