למרות שנראה כי אין דרך חזרה, עדיין קיים מרחב דיפלומטי לתמרון של כל הצדדים בניסיון לבלום את המהלך הפלסטיני באו"ם. טיוטת נוסחה מיוחדת של האירופים והאמריקנים מסתובבת בימים האחרונים בין הצדדים, במטרה להשיג את שביעות רצונם של אבו מאזן ובנימין נתניהו.
אבו מאזן מלכד את עצמו בכך שאמר שהוא לא יקבל שום מתווה לחידוש משא ומתן בלי הטקס באו"ם - בלא ההקפאה של ההתנחלויות ולא שייאמר מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67'.
יש תרחישים אלטרנטיביים
אך קיימות אלטרנטיבות יצירתיות לפתרון - ובהן: אבו מאזן יפקיד את הבקשה להכיר במדינה פלסטינית עצמאית וכחברה באו"ם בידיו של מזכ"ל האו"ם באן קי מון, וזה משתהה ומנהל בינתיים מגעים ובכך הדברים לא מגיעים למועצת הביטחון; אפשרות אחרת - הדברים באים למועצת הביטחון, אך זו מקיימת דיון, ואחר כך דחייה ושוב דיון ושוב דחייה.
במצב הזה נוצר מצב בו יש זמן כדי לנסות ולעבוד על אותו המתווה - עליו בשלב זה עדיין איש לא משוכנע שיוכל להביא להסכמה של אבו מאזן ונתניהו. כך או כך, זמן עדיין יש.
לקראת 20 בספטמבר - סיקור מיוחד:
ערב הפנייה לאו"ם: הראיס מוטרד גם מהחמאס
גבריאלה שלו: "ההכרזה רק תעמיק את הסחף נגד ישראל"
שאול מופז: "אין מקום לחלשים במזרח התיכון"
דב חנין: כשלהם תהיה עצמאות, גם לנו תהיה
שאול גולדשטיין: "ההכרזה בונה מערכת ציפיות בלתי הגיונית"
דן חלוץ: "הכרזה על מדינה - רק ההתחלה"
אודי סגל: מי יוריד את הפלסטינים מהעץ?