יחסי ישראל-ארצות הברית אמנם ידעו ימים יפים מאלה, אבל הקשרים בין שתי המדינות הם איתנים הרבה יותר מויכוח כזה. מדובר ביחסים קרובים כבר הרבה מאוד שנים, ובלי להסתכן בתחזיות, אפשר לומר שהם יחזיקו מעמד עוד שנים רבות בעתיד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מדוע? קודם כל, מפני שהציבור האמריקני תומך ברוב גדול מאוד בישראל. כל הסקרים מצביעים על כך, גם בקונגרס - בית המחוקקים, יש תמיכה גדולה מאוד, שצפויה רק לגדול אחרי הבחירות בנובמבר.
לכן חילוקי הדעות, ויש חילוקי דעות, לגבי אירן, הם חילוקי דעות טקטיים בלבד. הבסיס שלהם הוא עדיין האינטרס המשותף לשתי המדינות. מה שלא רואים בירושלים ובוושינגטון עין בעין, וזה לא ניחוש, זו הטקטיקה. יש דעות שונות באשר לזמן שעומד לרשותנו כדי לצאת לפעולה צבאית נגד הגרעין האירני.
אצלנו, חושבים שהוא קצר מאוד, במובנים של שבועות או חודשים, בעוד האמריקנים טוענים שמדובר בטווח פעולה רחב יחסית, של שנה או שנתיים. מדובר בחילוקי דעות, אבל לא כאלה שפוגעים באינטרס המשותף וביחסים הקרובים של שתי המדינות.
מה שמכביד על הפתרון של חילוקי הדעות האלו, הוא שארה"ב נמצאת בעיצומה של מערכת בחירות, ולכן לא רק הנשיא, שהוא היום מועמד, והוא מאוד עסוק במירוץ הזה, כנראה שגם הראש שלו, נמצא במידה גדולה במקום אחר ולא בנושא האירני החשוב לנו.
הלו"ז צפוף, אבל אובמה גם לא מעוניין
באשר לפגישה שתתקיים או לא תתקיים, אין ספק שהודעת הבית הלבן, לפיה "לוח הזמנים של הנשיא עמוס" מכדי להיפגש עם נתניהו, מבטאת את העובדה שהנשיא מתקשה, אבל כנראה גם לא רוצה בפגישה כזו. אם ברק אובמה היה רוצה בפגישה, הוא היה מוצא את הזמן למרות הבעייתיות לקיים אותה.
הרושם שלי הוא שהכול ברור. האמריקנים מבינים בדיוק איך אנחנו רואים את הנושא ומה מטריד אותנו, ומה לדעתנו צריך לעשות. ואני מניח שגם אנחנו יכולים להבין מה הם ההיסוסים בוושינגטון, ובאיזו מידה העניין הזה מסתבך ללא כוונת תחילה בגלל מערכת הבחירות.
באשר לעתיד - קשה לדעת מה תהיה העמדה של הנשיא אובמה אם ייבחר שוב, ולא ברור מה תהיה העמדה של רומני אם ייבחר. אבל האינטרס המשותף עדיין גובר על כל יתר השיקולים.