לכבוד יציאת הכנסת לפגרת הקיץ ופתיחת עונת המלפפונים הפוליטית בדקנו את הפרופיל התקשורתי האישי של שלושה מתלמידיו של נתניהו: גדעון סער, גלעד ארדן ואופיר אקוניס. לכולם יש אינטראקציה רבת שעות ושנים עם ראש הממשלה וכולם למדו ממנו דבר או שניים על תורת הרטוריקה והראיונות בתקשורת.
הפוליטיקאי הראשון שאצלו ניתן לראות סימנים קלים יחסית של דמיון לבוס הוא שר החינוך גדעון סער. סער יותר דומה לנתניהו בראיונות שלו בתקשורת, לעומת זאת הוא בנאומיו הוא פחות דרמטי, לא פרובוקטיבי ובמיוחד לא מביע זלזול באלה שלהם הוא משיב. בדרך כלל הוא חמוש בחליפה מתוקתקת, אם כי באופן מפתיע לפעמים הוא מופיע בתקשורת ללא עניבה או ז'אקט. ב'פגוש את העיתונות' למשל סער ניהל מלחמה לא פשוטה מול דנה וייס שתקפה אותו בלי רחמים, ומדי פעם איבד מעט את עשתונותיו, אך בדרך כלל כעס במקומות ה"נכונים" - כשדיבר על ערכים ולא כשוייס התקיפה אותו באופן אישי. ברוב הפעמים הוא הצליח כמו נתניהו להתחמק מלומר דברים שלא רצה לומר בעזרת דיבור איטי, שקילת כל מילה והישענות עם כף יד ימין יציבה על השולחן. למרות הנאמנות לבוס סער מביא איתו גם משהו אוטנטי משל עצמו.
האם החיקוי - עולה על המקור?
הפוליטיקאי שדומה לנתניהו יותר בהתנהלותו בראיונות בתקשורת הוא השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. ארדן הוא פוליטיקאי רהוט, בעל קול רדיופוני שמשדר סמכותיות, הוא תמיד מוקפד מאוד בהופעתו המעונבת ונראה כאילו הרגע יצא מהמספרה. תנוחת האחיזה הבסיסית של ארדן מאוד מזכירה את זו של נתניהו: הוא זקוף מאוד, ומלבד ברגעים קשים הוא כל הזמן מישיר מבט בוטח אל המראיין באופן שמאוד מזכיר את דרכו של ראש הממשלה. אולי בגלל שהוא צעיר, ארדן חסר סבלנות ומתחמם מהר יותר מנתניהו, ממעט לחייך וכמו רבו לא מרבה להתבדח. ההומור שלו הוא ציני וסרקסטי ומשמש אותו בעיקר מול המערערים עליו. תכונה שמשותפת גם לנתניהו וגם לארדן היא הנימה והמחוות המזלזלות שהם נוהגים להשתמש בהן לעיתים קרובות למדי, אלא שארדן לפעמים לוקח את הדברים צעד נוסף קדימה.
הפוליטיקאי הצעיר שהכי דומה לנתניהו מבחינת סגנון הנאום שלו הוא ח"כ אופיר אקוניס. הפאתוס שאקוניס משתמש בו מאוד דומה לזה של ראש הממשלה. הוא מדבר בדיוק באותו הקצב והסגנון הדרמטי של נתניהו, מגובה כמו ביבי בטקסט מדויק שהוא כמעט ולא סוטה ממנו וגם שפת הגוף שלהם מאוד דומה.
הדרך שבה אקוניס נאחז בפודיום ולסירוגין נשען עליו באצבעות משולבות מאוד דומה לסגנון הנאום של נתניהו, אביו הרוחני. חלק מהטיעונים שאקוניס מעלה במהלך נאומו זהים לדברים ששמענו לא פעם בעבר מנתניהו, אלא שאקוניס, בגלל שהוא בתחילת דרכו, זקוק לכיסוי תקשורתי נרחב, מרשה לעצמו לעיתים קרובות להיות בוטה בדבריו ולומר דברים פרובוקטיביים שמטרתם ליצור כותרות.
שלושתם למדו הרבה מראש הממשלה ובהחלט יש מה ללמוד ממנו, אם כי המסכה שהם עוטים על פניהם עדיין הרבה יותר דקה מזו של נתניהו ולכן הם גם קצת יותר אוטנטיים וחושפים לעיתים קרובות יותר את רגשותיהם האמיתיים.