החברה הישראלית רוויה קונפליקטים ומתחים: בין מזרחים לאשכנזים, בין ימין ושמאל, בין עולים לוותיקים, ובין עשירים לעניים. עם זאת, נדמה כי אחד השסעים העמוקים ביותר בישראל הוא זה הנוגע לדת ומדינה. כמעט בכל ממשק בין שני הגורמים האלה, עפים ניצוצות - תחבורה בשבת, גיור, נישואים וגירושים, גיוס לצבא ועוד סוגיות בוערות.
לאחרונה פורסם אחד המחקרים החשובים שנראו בנושא הזה. מדובר על מדד דת ומדינה לשנת 2011 שנחשב למחקר מקיף במיוחד המתבסס על מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. כאשר 800 המשתתפים במחקר נשאלו מהי לדעתם הסוגיה הבוערת ביותר בתחום הדת והמדינה נבחרה במקום הראשון סוגיית היעדר מקצועות הליבה מתכניות הלימודים לחרדים ואי-השתלבותם של גברי המגזר בשוק העבודה. בהתייחס לסוגיה זו, 80% מהנשאלים סברו כי יש לחייב את לימודי החול ומקצועות ליבה גם על החרדים ו-64% מכלל הנשאלים אף תמכו בשלילת תקציבים מבתי ספר שאינם מלמדים את מקצועות החול.
הנתונים האלה מראים שהיום, לאחר המחאה החברתית הגדולה בתולדות המדינה, הציבור סוף כל סוף הבין את המחיר שהוא משלם על הסחטנות הפוליטית של המפלגות הקטנות. אני מאמין שהגענו לעידן בו הציבור מוכן לנהל את המאבק הפוליטי שאולי בעבר לא ראה אותו כמספיק חשוב. המאבק הזה הוא על דמותה של החברה שלנו בשנים הבאות והוא לא פחות חשוב מהמאבק המדיני על השלום.
גדלים פה דורות שלא לומדים אנגלית ומתמטיקה
הציבור הישראלי מבין היום שהמצב במערכת החינוך בישראל הוא קטסטרופלי. גדלים פה דורות של תלמידים שאינם לומדים מקצועות ליבה כמו מדעים, אנגלית, מתמטיקה ומקצועות מורשת. מערכת החינוך אינה מכינה אותם לחיים בעידן המודרני ואת המחיר כולנו כבר מכירים. כבר היום כ-50% מילדי כתות א' בישראל הם חרדים או ערבים ומרביתם אינם לומדים מדעים, מורשת ואינם מתחנכים לצאת לעבודה או לשירות בצבא. מדובר על הרס של דורות שלמים בחסות ממשלת ישראל. דווקא עכשיו בזמן של משבר חברתי הממשלה צריכה לפעול כדי שהתלמידים האלה יקבלו כלים להשתלב בשוק העבודה ולא יהפכו לנטל על החברה.
נתונים מדאיגים אף יותר ניתן למצוא במחקר של מרכז טאוב. המרכז מצביע כי בשנת 1960 היו בזרם החרדי והערבי 15% מתלמידי ישראל, ובזרם הממלכתי היו 61% מתלמידי ישראל. בשנת 2000, הגענו לשוויון: 40% בזרם הערבי והחרדי ו-40% בזרם הממלכתי. ב-2008 המפה התהפכה: 48% בזרם החרדי והערבי ו-39% בלבד בזרם הממלכתי. על פי נתונים אלה, אם המגמה תימשך, בשנת 2040 נגיע למצב שיהיו רק 14% מהתלמידים בזרם הממלכתי, ו-78% יהיו בזרם החרדי והערבי.
מציאות זו, של מוסדות חינוך שאינם מקנים ידע, ומיומנויות בסיס לבוגריהם, בחסות המדינה פוגעת הן באוכלוסיות הפוטרות עצמן מלימודי ליבה, והן בחוסנה האזרחי של מדינת ישראל לאורך זמן. לימודי הליבה הם המטען הערכי, התרבותי והאינטלקטואלי שעל כל תלמיד לשאת איתו בדרך להיותו אזרח בוגר ותורם לחברה הישראלית. את המחיר אנחנו משלמים שלוש פעמים: בכספים שמתבזבזים על מוסדות חינוך שאינם משרתים את המדינה, בכספי התמיכה למובטלים וכמובן בהפסד תוצר פוטנציאלי.
הצעת חוק: מי שלא מלמד מקצועות ליבה, לא יקבל מימון
לפני מספר חודשים, יזמתי יחד עם חברי כנסת נוספים מכל רחבי הקשת הפוליטית את הצעת חוק לימודי יסוד במטרה לטפל בבעיית מקצועות הליבה. ההצעה מתנה את התקצוב הציבורי למוסד חינוכי בכך שהוא ילמד את מקצועות הליבה שיקבעו. אין הכוונה לכפות על אף אדם ללמוד מה שאינו רוצה, אך לפי ההצעה, מוסדות חינוך שלא ילמדו את מקצועות הבסיס שהמדינה תקבע, לא יזכו למימון מצידה. הממשלה, לצערי, הפילה את הצעת החוק ובהתחשב בנתונים החדשים ניתן גם לראות שהיא עשתה זאת ממניעים פוליטיים ובניגוד גמור לרצון אזרחיה.
מצב זה בו הממשלה פועלת בניגוד לאזרחיה הוא אבסורדי אך מתאפשר הודות לשיטת הבחירות הקלוקלת שקיימת במדינה ובגלל סחטנות של מפלגות סקטוריאליות. במושב הקרוב של הכנסת אני מתכוון להעלות מחדש את הצעת החוק לקיום לימודי ליבה ובנוסף גם שתי הצעות חוק לשינוי שיטת הבחירות.
שינוי שיטת הבחירות לשיטה אישית-אזורית תשים סוף לחוסר הנאמנות של הממשלה לאזרחיה. כש-90 ח"כים ייבחרו ישירות לפי חלוקת המדינה לאזורי בחירה ו-30 ח"כים לפי הרשימה הארצית של המפלגות, נבחרי הציבור יבינו שהם חייבים דין וחשבון לאזרחים ולא לחברי המרכז של מפלגותיהם. בנוסף, אני מתכוון להגיש הצעת חוק שתעלה את אחוז החסימה ל-5% ותמנע מהמפלגות הקטנות להוות נטל על הקואליציה.
מושב החורף הקרוב יהיה קריטי לעתידה של המדינה והוא יאפשר חלון הזדמנויות לשינויים מרחיקי לכת. כולי תקווה שהמעורבות החברתית הגבוהה תימשך כדי שנוכל להעביר בחקיקה את השינויים ההיסטוריים הללו.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת קדימה ושר החינוך בעבר