מראה האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב מוכר. דבוקות דבוקות של אוהלים שבחלקם הגדול דומים זה לזה, כאילו נקנו במרוכז או ב"מכירה קבוצתית" כזו או אחרת. טורים טורים הם מסודרים, כאילו מישהו המיר את תוכנית בינוי הערים בתוכנית הקמת אוהלים. בין האוהלים - שלטים מאולתרים נגד השלטון.
בשביל, צעירים מלאי שליחות חמושים בגיטרה ובאמונה שביכולתם לשנות, ובפתח האוהלים נעליים ובגדים תלויים להתרעננות, של גברים ושל נשים, וקשה שלא להיסחף במחשבה סקרנית מה הם עושים שם בפנים, כשהבגדים תלויים בחוץ ומתאווררים.
מראה מוכר. זו לא הפעם הראשונה שאני מתמלא כך התפעמות, נוכח הויתור על הנוחות וההתנחלות בלב העיר מתוך תחושת שליחות. הפעם הם עושים זאת כשבחוץ חום מעיק של 33 מעלות ו-70% לחות. ראיתי אותם עושים בדיוק את אותו הדבר כשבחוץ היתה הטמפרטורה מינוס 27 מעלות, ירד שלג ונשבו רוחות.
זיכרונות מאוקראינה של 2004
המהפכה הכתומה באוקראינה. חורף 2004. זוכרים? כחצי מיליון אוקראינים צעירים חדורי שליחות ורוח מהפכנית הקימו עיר אוהלים בכיכר העצמאות בלב קייב. העולם כולו עקב, החזיק להם אצבעות. הם הצליחו להביא לבחירות חוזרות והאיש שלהם, ויקטור יושנקו, אכן ניצח.
המחאה התפזרה כשהוא נכנס להיכל הנשיאות בקייב ו... הכל חזר להיות אותו הדבר! אותו שלטון מושחת, אותן אינטריגות, אותה הזנחה, אותה מצוקה.
המסקנה העיקרית מכישלון המהפכה הכתומה באוקראינה היא העובדה שלא הצליחה לייצר מנהיגות חדשה. גם ה"טובים" היו פוליטיקאים מהגווארדיה הישנה שרכבו על הגל וניצלו את התמימות. ללא הנהגה חדשה התפקידים מתחלפים אבל הבעיות נשארות. כך ב"מיידן נזלזנוסטי" (ככר העצמאות) בקייב, כך בכיכר תחריר בקהיר וכך במאהל רוטשילד ובשלוחותיו השונות.
אם לא יצוצו פנים חדשות בהנהגה הישראלית בקיץ 2011, ניוותר עם מראית הדז'ה וו. כמו בקייב, הכל יחזור להיות אותו הדבר.