משה גרטל הוא לא חבר שלי, יש בינינו היכרות רחוקה. לא זכור לי שלחצתי את ידו אי פעם, אבל כ"פריק" של ספורט, כמובן שעקבתי אחריו ואחרי תחרויות השחייה אותן שידר.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של רוני דניאל
ואז באו שמונה ימים של תחרויות שחייה באולימפיאדת לונדון 2012. פתאום צץ מתוך ההמולה הקבועה איש אחד עם מני הברקות - לעיתים מוצלחות, לעיתים פחות - אבל היה משהו כובש בניסוחים שלעתים כאמור היו מוזרים ופגעו רק על יד.
אבל בכל זאת היה שם משהו אחר. לפתע פתאום מצאתי את עצמי ממתין לשידורים מבריכת השחייה. לא כל כך בשביל פלפס, אלא יותר בשביל משה גרטל. בניגוד לכל האחרים, מבלי לפגוע בהם, גרטל יצק לתוך המים האלה משהו שונה. בניגוד לאחרים, הוא ממש, אבל ממש אוהב את הבריכה את השחיינים. הוא מרגיש אותם טוב יותר מאחרים ונותן לי כצופה חוויה קצת יותר מורכבת מאשר דקלום של זמני ביניים.
נאום הפרידה שלו היה עצוב ונדמה לי שיש בו לקח לכולנו, לכל מי שעוסק במקצוע הזה על מגוון תחומיו. היה לי עצוב כי הבנתי שסוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים של משה גרטל, היה לנו לשמונה ימים את משה גרטל האמיתי. לא השדר המהונדס שבורר מילים בקפידה, לא שדר שמתאים את מילותיו למה שמקובל ונדרש ממנו על ידי מנהליו, אלא פשוט הוא.
ראוי שנהיה אנחנו גם לפני יציאה לגמלאות
הוא הביא לשידור אישיות, צבע ותוכן. לא חייבים לאהוב אותם, אבל אני שמח בשבילו שהוא זכה לפרוק מעליו כל כך הרבה חובות וקשרים, והביא את עצמו אל השידור. זה לקח שנדמה לי שראוי שילמד אותו כל מי שעוסק בתחום. ראוי שנהיה אנחנו באמת ולא רק ערב היציאה לגמלאות.
חבר שהיה שותף לחלק מהדאחקות (גם אם לא פעיל), והתווכח איתי רבות על הטעם בשטויות האלה, צלצל אלי אחרי נאום הפרידה של גרטל ואמר לי ביוזמתו: "שמע, ייתכן שצדקת. האיש הוא הרבה יותר ממה שעשינו ממנו".
אז לך לשלום גרטל, אתה רשאי להיות גאה במה שעשית ואם ברשות השידור יש עוד מושב לתבונה אז שיקראו לך מהבית גם לריו דה ז'נרו. אבל בתנאי אחד: שתהיה שוב משה גרטל, ותאמר את מה שאתה חושב בלי לנסות להתיפייף. אם תעשה כך - נהיה איתך גם באולימפיאדה הבאה.