20 שנה אחרי שהתוודענו בראשונה לליזי בדיחי - היא מפציעה שוב בחיינו. לא, לא מדובר בעוד ספר בסדרה, אלא בהוצאה מחודשת של הספר הראשון - והטוב בסדרה - "מקומון".
ליזי בדיחי היא כתבת במקומון של באר שבע. החבר'ה במערכת "הזמן דרום" קוראים לה 'ליזי המטורללת', אבל זה לא מפריע לה כל עוד נותנים לה לעבוד בשקט. היא לא בוחלת בשום ידיעה, מכירה במקצועניות שלה, לא מנסה להיות חברה של אף אחד.
היא יוצאת לאייטמים גם באמצע הלילה - "מרטיבה קצת את השערות כדי להתעורר, מורחת שפתון שמנוני על השפתיים, תוקעת זוג פלסטיקים ענקיים לתוך תנוכי האוזניים ואת הביפר לתוך החגורה..."
היא יוצאת לסקר מסיבה בביתו של שופט מקומי ומוצאת את עצמה בפרשת רצח סבוכה שאיש לא ביקש ממנה לחקור. מאחורי התדמית המנומנמת והגמלונית שלה, מסתתרת בלשית חריפת שכל ומלאת יוזמה. ליזי בדיחי היא גרסה יותר צעירה והרבה יותר צבעונית של מיס מרפל המיתולוגית.
ליזי בדיחי. איך התגעגעתי אליך. לפשטות האמיתי שבך, לאחיות שלך ז'ורז'ט וחבצלת, לאמא שלך שעבדה בבית חרושת לסריגים, ולדודים המצחיקים שלך - דוד יעקב שהיה פעם פסנתרן בתזמורת האופרה של אלכסנדריה ודודה קלרה, שהייתה פעם מנשה. כמה טוב שחזרת.
האנטי-גיבורה הכי מקסימה
היה תענוג כפול בקריאה המחודשת של "מקומון". כשקראתי את הספר בפעם הראשונה לפני 20 שנה, רק חלמתי על עולם העיתונות. ביפר בחגורה נראה לי פסגת האושר והקפצות בלילה היו בשבילי אידיאל לדרך חיים. הקריאה הפעם לימדה אותי איזו דרך אני עשיתי. ליזי עדיין ממשיכה לגרור את הסנפירים שלה על המדרכה ולהתפלל שהסטרטר יתניע, אבל מה איתי? איפה החלומות של אז? איפה התמימות של אז...
את כל הספרים בסדרה אני אוהבת, אבל המפגש הראשון עם ליזי בדיחי היה בשבילי מפגש מסוג אחר. נכון שגם במיכאל אוחיון של בתיה גור התאהבתי, אבל בו היה קל להתאהב, הוא היה גיבור קלאסי. אבל ליזי היא האנטי גיבורה הכי מקסימה שפגשתי עד אז ובעצם גם מאז. משהו בה נקי ואמיתי וחודר ומרכך ומעלה חיוך. משהו בה גורם לך לרצות להכיר אותה על באמת, שתצא מהדפים הכתובים ותתגשם במציאות שלנו.
לכבוד יום העצמאות המתקרב, ספר ישראלי ישן-חדש. הכתיבה המופלאה של שולמית לפיד וגיבורה שהיא בעיניי תמצית הישראליות שהייתי רוצה לפגוש כל יום. למי שעוד לא קרא צפויה חוויה, מי שיחליט לקרוא שוב - חוויה מסוג אחר, אבל מטלטלת לא פחות.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל: sigalr@news2.co.il