המלחמה נגמרה ואפשר לחזל"ש הופעות בינלאומיות. והנה, תראו, הביץ'-בויז אמורים לבוא בסוף נובמבר לתל אביב, שזה לכאורה התגשמות של חלום גדול. הביץ'-בויז הרי היו אחת הלהקות הכי איכותיות אי פעם.
הביץ' בויז הם אלה שהוציאו את האלבום "פט סאונדס" שתמיד מתברג לחמישייה הפותחת בכל רשימה של אלבומי המופת של כל הזמנים, האלבום שגרם לביטלס להתעלף ולחשוב מה הם עושים עכשיו מול זה, והתגובה שלהם הייתה סרג'נט פפר, עד כדי כך הם התאמצו. הביץ' בויז עשו את "גוד וייבריישנז". והנה, מה אתם יודעים, הביץ' בויז בישראל.
רק מה, שאלה לא ממש הביץ' בויז. כלומר, מבחינה משפטית הם כן: מייק לאב, הבן-דוד של שלושת הווילסונים, הוא האחרון שנשאר מההרכב המקורי, הקלאסי, ובתור האחרון נשארה אצלו הזכות להחזיק בשם המיתולוגי הזה. הוא זמר לא רע וגם האיש שכתב את המילים של גוד וייבריישנז, אבל בואו נגיד שבהרכב הנוכחי, אפילו ממוחמד דף נשאר כנראה יותר, באחוזים, מאשר מה שנשאר מהביץ'-בויז.
בלי בריאן וילסון זה לא באמת ביץ' בויז
עם זה ששניים מהווילסונים מתו אין כבר מה לעשות, אבל ביץ' בויז בלי בריאן וילסון זה לא באמת ביץ' בויז. בריאן וילסון הוא לבדו הביץ' בויז. הוא היה המוח, הוא הגאון הטראגי שכתב את יצירות המופת, את ההרמוניות הקוליות, את העיבודים המהפכניים, הוא זה שפול מקרטני אמר שאת כל מה שהוא יודע על גיטרה בס הוא למד ממנו, הוא זה שהפיק את הכל עם נגני אולפן, ובסוף היה קורא לאחים שלו ולבן-דוד לבוא ולהעלות קולות. בלעדיו, ובלי כל השאר, מה שנשאר מהביץ' בויז, ומה שיבוא לארץ, למרבה הצער, זה להקת קאברים של עצמה.
ברור שהם יעשו את השירים הגדולים כמו גדולים, כי זה מה שלהקות קאברים עושות. אבל השלב שבו להקה מאבדת את השלד, את הלב ואת המוח, והופכת להיות הטריביוט של עצמה, בעיקר בשביל לא לסגור את המפעל שעוד עושה רווחים - זה שלב עצוב מאוד.