החלטת מפלגת "הבית היהודי" והעומד בראשה השר נפתלי בנט לדרוש את מינויו של הרב דוד סתיו לרב הראשי לישראל, גרמה לפרץ של זעם בקרב רבים מבין רבני ומעצבי דעת הקהל הדתיים-לאומיים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הסחר-מכר בו מעורבים רבנים נשואי פנים בבחירה של רב ראשי זה או אחר נראה בעיני רבים המזוהים עם המחנה הדתי-לאומי כמעשה של ערבוב בין קודש לחול.
הם הגיעו למסקנה, באיחור רב, שהחיבור בין רבנים לבין פוליטיקה הוא קטלני, מבחינת מעשה של כפירה ממש. הם מבינים שהחיבור בין בנט ושותפיו למפלגה לבין רבני הציונות הדתית גורם לרמייה פוליטית גדולה, לניצחון החומר על הרוח. זה חילול השם בפרהסיה לעיני כל ושם את הרבנים בשורה אחת עם הפוליטיקאים הנלוזים והציניים.
קריאתם של עיתונאים ואנשי רוח דתיים לרבנים להשליך את הפוליטיקה אל הפוליטיקאים ולעסוק בקודשי ישראל היא קריאה העולה, כך יש לקוות, מעמקי האמונה. למרבה הצער, קיימת וודאות קרובה מאוד שהיצר הרע יגבר גם בקרב רבנים נשואי פנים.
המאבק המתנהל כיום לגבי מינויים של רבנים ראשיים מבזה ונואל. אין קשר בין דת לבין מוסדות ממלכתיים שהם, בהכרח, חילוניים. זהו אסון לדת.
ראויים בהקשר זה הדברים הבאים המבטאים חששות אמיתיים לגורל הדת בישראל: "המוסדות הדתיים יהיו קניינו של הציבור הדתי ויפעלו לפי שיקולים דתיים ומתוך האינטרס של הדת ולא בהתאמה למסגרת שנקבעת לה ע"י רשות חילונית. לא יהיו מינויים של נושאי תפקידים דתיים ע"י רשויות ממשלתיות, שאינן רואות את עצמן כפופות לתורה.
"מפעלים ומוסדות דת לא יתנהלו ע"י מחלקות המדינה או רשויותיה. תקום רבנות ליהדות הדתית ולא "רבנות-מטעם", מוסד מהבזויים ביותר בתולדות עם ישראל ; תקום רבנות שתהיה נציגות והנהגה של הציבור הדתי ולא פקידות ממשלתית של מדינה חילונית-בפועל, רבנות שתהיה רשאית להגיד את דברה ולהשמיע את קולה בכל עניין ובכל נושא ציבורי שיש להגיד בו משהו מבחינת התורה וההלכה, ולא רק בעניינים ובנושאים אשר הרשות החילונית הקצתה לה.
"קולה של התורה ודעתה המוסמכת של ההלכה יוכלו להישמע בכל מקום ובכל עניין - בין אם השומעים מוכנים להישמע לדבר זה ובין אם ימאנו. ייפסק המצב האיום, שבו הרבנות - כמוסד ממלכתי-פקידותי - חייבת להימנע מגילוי-דעת בבעיית החינוך החילוני והדתי, שהיא הבעיה הדתית המרכזית, ולשתוק נוכח מקרים של העברת ילדי ישראל על דתם מתוך פיתוי או מתוך כפיה.
ערכי הדת אינם ערכי הפוליטיקה
"לא יהיו עוד חיכוכים והתכתשויות בין פונקציונרים דתיים של ממשלה אתיאיסטית - בין "שר דתות" ו"רב ראשי" - הרבים ביניהם לא בדבר תורה או בגלל הכרעות הלכתיות אלא על חלוקת הסמכויות העלובות המוענקות להם מטעם השלטון החילוני". לא תאמינו אך דברים אלה נכתבו על ידי פרופ' ישעיהו ליבוביץ ופורסמו עוד בשנת 1959.
ערכי הדת אינם ערכי הפוליטיקה. לרבנים תפקיד עליון בחינוך הציבור הדתי וחיבורו אל החברה הכללית. די לעסוק ב"שטחים", התנחלויות, חוקים דתיים שהציבור החילוני רומס אותם כל יום. אמר לייבוביץ בהקשר זה והזהיר : "אלא אם כן אין האדם רואה בדת יותר מאשר אמצעי ומכשיר להשגת תכליות אחרות".
ראיה זו - לא-דתית היא מעיקרה, ועם הבנת דבר זה נפסלת ממילא העמדה ה"דתית" בוויכוח הנ"ל - לא בגלל התשובות שהיא משתדלת להשיב על השאלה הנדונה, כי אם בגלל הסכמתה לעצם העמדת השאלה בצורה המשפילה את הדת לדרגת "רקחת וטבחת" של התפקיד המדיני". חד וחלק.
ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות של חציית הגבול שבין דת פוליטיקה. ראו לדוגמה תקופת בית ראשון ותקופת בית שני שהיוו אסון לעם היהודי. אלפיים שנות גלות הספיקו לנו, עם כל המשתמע מכך. תתפקחו!
ד"ר צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי