ראש השנה ממתין לנו מעברה השני של השבת ופרשת נצבים דורשת מאתנו לעשות תשובה. רבים מתבלבלים לחשוב שתשובה היא מלשון מענה, ANSWER, אך מושג התשובה ביהדות יסודו במילה "לשוב" ולקוח מהפסוקים הבאים בפרשתנו - "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ [תהרהר בפנימיותך הרהורי תשובה] בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה [בכל מקום שתהיה]. וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים, ל, א-ב).
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בשפה אמונית מכונה התשובה שיבה לאלוהים ואילו בעולם פוסט מודרני חילוני, בו אין הסכמה על אמת אלוהית אחת, עלינו להסתפק בהגדרה צנועה יותר- לשוב מהדרך שבה אנו חיים אל עבר הדרך בה אנו סבורים שראוי לחיות. בכדי לעשות זאת מלמד אותנו הרמב"ם שעלינו לערוך חשבון נפש נוקב, להכיר בחטאינו, להתוודות עליהם ולפעול לשינוי תוך הכרעה לא לחזור לאותם חטאים בשנה הבאה.
פרשת השבוע בעצם דורשת מאתנו לחזור ולקרוא את כל התורה כולה, להרהר בכל אורחות חיינו כיחידים וכעם, ולבחון את מעשינו. לרגל ערב ראש השנה ופרשת נצבים, אבקש לשתף אתכם בחלק מחשבון הנפש שלי כחבר במחנה השלום והצדק החברתי בישראל. זהו שיתוף אישי ואין בו כדי לייצג את דעת ארגון בינה.
חשבון נפש פנימי
שנים ארוכות אני מאמין ששלושה חטאים מרכזיים, בהם חוטאות ממשלות ישראל, משחיתים את החברה שלנו ומסכנים את המשך קיומנו כאן. אפרט אותם בקצרה: המדיניות החברתית-כלכלית הממשיכה להעצים את הפערים ומייצרת בישראל אחוזי עוני מהגבוהים בעולם המערבי ומתעלמת מגישתה החברתית של התורה המחייבת דאגה לחלש;
המשך הפעלת הממשל צבאי על אוכלוסיה אזרחית, מדיניות המכתימה בכל יום את דמותה המוסרית של מדינתנו ואף מסכנת את הרוב היהודי במדינה ומתעלמת משלל ציוויי אהבת הַגֵּר הַגָּר איתנו בארצנו; והכפפת כמעט כל דבר הקשור ביהדותה של המדינה לתפיסות אורתודוכסיות תוך מימון תפיסות אלה בסכומי עתק והתעלמות מ 70 הפנים של התורה.
"לא בשמיים היא", אומרת פרשתנו, "ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". למרות ההסכמה הרחבה בנוגע לנושאים אלה בקרב מחנה השלום והצדק החברתי, הרי שבמחאות החברתיות בשני הקיצים האחרונים פינו ולבנו לא היו שווים לעשותו. בחרנו להתעלם מחטאי הכיבוש והמונופול האורתודוכסי ולהתרכז רק בחטא הכלכלי-חברתי.
חרגנו מזה רק בהפגנה אחת שדיברה על גיוס חרדים. זהו. ממנהיגת מפלגת העבודה ועד למובילים הצעירים של מאבק האוהלים שרר קונצנזוס- אסור לדבר על הכיבוש, צריך לאחד את העם תחת המאבק הכלכלי-חברתי, הס מלהזכיר שסעים אחרים.
בחשבון הנפש הפנימי שלי לקראת שנה זו אני אומר- טעינו. מחאה המבקשת שינוי כלכלי ומתעלמת מהעוני והקיפוח החריפים של האוכלוסייה הפלשתינאית אינה מחאה ישרה. דיבור על כלכלה בישראל המתעלם מתקצוב של ההתנחלויות ושל המונופול האורתודוכסי אינו רציני. שלושת הנושאים האלה- מדיניות כלכלית-חברתית שוויונית יותר, סיום הממשל הצבאי, יצירת פלורליזם יהודי בישראל תוך הפסקת המימון למונופול האורתודוכסי- מרכיבים יחד תפיסת עולם שלמה.
הניסיון לקטוע איברים מתפיסה זו היה שגוי ומסוכן. אני מבקש להכיר בחטא זה, מתוודה עליו בפניכם ומבקש לשכנע בהכרעה- בשנת תשע"ג יש לאחד את המאבקים האלה למאבק אחד.
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי