ליברמן צודק. כן אתם שומעים נכון, ליברמן צודק. לא בהכל. הוא שר חוץ שנוי במחלוקת, מאוד בעייתי, לא דיפלומטי על פי הגדרתו הממעיטה. עם הרבה בעיות לייצר קרקע מדינית נוחה לאור ההתבטאויות שלו, התדמית שלו, הסגנון שלו, ובעיקר ההרגל שלו לומר שאין שום סיכוי לשום דבר.
אבל ליברמן צודק. לפני שבועיים בוועידת ישראל ביתנו, ליברמן הציע הצעה מהפכנית. הוא קרא לנתניהו לקרוא לו ולציפי לבני, ולגבש את התנאים שישראל מוכנה לעשות איתם הסדר קבע עם הפלסטינים. לבני לא ענתה גם נתניהו שתק. אחר כך מקורביו דחו את העניין הזה.
מברורים מאחורי הקלעים התברר שליברמן מתכוון לכך שייקבעו הכללים להסדר הקבע. לא רק מה לא, לא רק הקווים האדומים, אלא גם מה כן. עכשיו יכול להיות שליברמן צודק, וגם נתניהו - ואי אפשר לעשות שלום.
אבל בעת הזאת, כשיש מהפיכה במזרח התיכון, כשאנשים כמו רוג'ר כהן כותבים בניו יורק טיימס שגם ישראל צריכה לזוז, מוטב שישראל תגבש תכנית. שתגבש משהו, שתגבש קווים אדומים, איזושהי מסגרת שהיא יכולה להציג ולומר - אם הכול יהיה בסדר בצד הפלסטיני, אם הם לא ייבחרו בחמאס, אם הם יחליטו ללכת איתנו על הסדר, אז את זה אפשר לעשות. בזה ליברמן צודק. נתניהו חייב להרים את הכפפה הזאת.