בשבוע שבו שוב עולה המתיחות בגבול הצפון לכותרות, יצאנו לתעד את אחד האימונים הגדולים ביותר של צה"ל בשנים האחרונות, בהשתתפות שתי חטיבות חי"ר גדולות. המסקנה ברורה: השטח לא שקט וצה"ל כבר מתכונן לעימות האפשרי הבא, ובמלוא העוצמה, כדי שבמערכה הבאה לא נחזור עם הזנב בין הרגליים.
הלוחמים נדרשו באימון הזה לעשות מרחקים עצומים עם משקלים כבדים על הגב כשנבחנו הרבה תרחישים מאוד מקצועיים שבהחלט יכולים להפתיע את ישראל. "אנחנו משתדלים שהאימונים יהיו מראש הרבה יותר קשים ממה שאנחנו נדרשים לעשות בפועל", אומר אל"ם אמיר אבולעפיה, מפקד חטיבת הנח"ל, "גם כדי להתכונן מקצועית וגם בשביל לאתגר את עצמנו מנטלית - שלכל חייל יהיה צרוב שהוא עשה יותר ממה שנידרש באמת בחירום".
חוד החנית הטכנולוגי
מלחמת לבנון השנייה לימדה הרבה ולכן לקחיה מכתיבים לא רק היקף אימונים, אלא גם טכניקות קרביות. חייל אחד, למשל, סחב באימון משקל של כ-50 אחוזים ממשקל גופו - רק כי זה הכרחי.
הפלזמות שמשדרות תמונות כל הזמן אמנם ברקע, אבל הן כלי עזר מתקדם לשליטה ולבקרה מבצעית ולא תחליף למפקדים בשטח. בנוסף, בתרגיל הזה מופיעים מדי פעם כל מיני פיתוחים טכנולוגים שחשיפתם אסורה, למרות שפה ושם נרמז מה הם יודעים לעשות.
"אנחנו נערכים בסדר עדיפות מאוד מאוד מוגדר ביחידות שלנו ללבנון", אומר אל"ם עינב שלו, מפקד חטיבת שריון 401. "כטנקיסט, עבורי האתגר הוא גדול יותר. אני חושב שקפצנו כאן כמה קומות", הוא מוסיף. "אנחנו חוד החנית בנושא טכנולוגיה".
גם הרמטכ"ל מוודא שהכל מתקדם כשורה
גם בכירי צהל מגיעים לראות את התרגיל. מלמעלה העיניים בוחנות בעיקר את אותו חיבור חיוני של טנקים ורגלים, הנדסה וארטילריה, סיוע מהאוויר ואיסוף מודיעין - הכול אמור להתכנס למהלך קרבי אחד. הרמטכ"ל גבי אשכנזי משוחח עם הלוחמים ומוודא שהם מוכנים ומתורגלים לקראת כל מה שעתיד לבוא.
ברמת הגולן יש בתקופה הזו מלכודות בוץ רבות, זאת בשל מזג האוויר הסוער של הימים האחרונים. כשמדברים על לבנון ומזכירים בוץ, זה מתחבר איכשהו לזיכרון קשה, שהדרך היחידה לצאת ממנו בהצלחה זה פשוט להתאמן. חיזבאללה, אותו מדמים בתרגיל כלי הרכב הצבאיים, נערך גם הוא ללילה האחרון.
היכן יהיו עוד גיבורים כמו אלו של הנח"ל?
המערכה הבאה, אם תפרוץ, לא תהיה טיול שנתי, גם אחרי התרגיל המאוד חיוני הזה. גם אם ישתתף בה גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל שקיבלו לאחרונה את פרס הרמטכ"ל על היותם גדוד מצטיין.
גם מצטיינים כאלה, כמו חיילי הנח"ל, נראים עייפים אחרי תרגיל ארוך ומתיש וקרוב לשלוש שנות שירות צבאי מלא. האם זה שווה? כנראה שיש רק תשובה אחת. "בטח שכן", עונה אחד מהם. והבטח הזה הוא כבר נחלתם של הולכים ומתמעטים. לא כולם באים כבר לתוך הצבא, חלק בעזרת השם - וחלק בעזרת הקב"ן.
בכלל לא בטוח שבעוד כמה שנים יהיו מספיק כאלה שירצו ללכת בטורים הארוכים והכבדים או אולי בטנקים והתותחים - וזה צריך להדאיג הרבה יותר מהחיזבאללה ומהסורים.
