23 שנים עברו מאז מותו של שייקה אופיר ונדמה שכל שנה רק מתגבר הגעגוע של המשפחה, שלנו הצופים ושל החברים לשחקן הענק.
בגיל 14 אופיר, שנקרא אז ישעיהו גולדשטיין, זייף את גילו כדי להתגייס לפלמ"ח, שם פגש את חיים חפר. בפסטיבל מספרי הסיפורים הקרוב יספר חפר איך אופיר השתתף בקרב עם לוחמי האצ"ל על האלטלנה. בתש"ח, כך מסתבר, חברי הלהקה הצבאית "הצ'יזבטרון" התחננו להשתתף בקרבות.
אני נתתי לו את השם אופיר", נזכר חפר, "כי גולד זה אופיר, זהב זה אופיר". ובין כל הסיפורים המוכרים יש כמה פחות ידועים על אופיר. רובנו למשל לא יודעים שהוא חווה הצלחה בינלאומית שכל שחקן היום חולם עליה.
הוא למד פנטומימה אצל מרסל מרסו, בסוף שנות ה-50 הגיע לניו יורק, הייתה לו הצגה באוף ברודווי, הוא הופיע בטלוויזיה ברשת NBC וזכה גם לעשות סרט עם הבמאי האגדי אלפרד היצ'קוק.
ב-1960 שייקה ויתר על הכל כדי לחזור ליצור בעברית בארץ וכך אנחנו הרווחנו את האמן הענק שאי אפשר לדמיין את התרבות הישראלית בלעדיו.
"אי אפשר להצביע היום על מישהו שהוא דומה לשייקה. פשוט אין. ואצל שייקה תמיד זה היה ברמה גבוהה", מסכמת השחקנית זהרירה חריפאי, שכיכבה לצידו בסרט "השוטר אזולאי" עליו זכה אופיר בגלובוס הזהב.
