אביגיל (שם בדוי) בת ה-29, יחצנית מתל אביב, עדיין מתאוששת מהטראומה. "הייתה חתונה", היא מספרת. "אני לא הלכתי בסוף. החתן היה בן של חברים של ההורים, שלא ראיתי כבר מאתיים שנה, ובדיוק היה משחקי הכס. למחרת אני מצלצלת לאמא שלי לשאול איך היה בחתונה, כי פחדתי שהם התבאסו עלי שלא הגעתי. אמא שלי אמרה שהייתה חתונה מדהימה. נו, אמא שלי יכולה להגיד גם על לחם אחיד פרוס שהוא מדהים. אז אני שואלת אותה בחצי פה מה היה מדהים, סתם, בזמן שאני מקפלת כביסה. והיא מקשקשת: הכלה, השמלה, האוכל. וגם המשקה ההוא. 'איזה משקה?' אני שואלת. אז אני שומעת אותה צועקת לאבא שלי: 'משה, איך קראו למשקה המדהים ששתינו אתמול?'. ואבא שלי עונה לה: 'מה?', כי ככה הוא עונה לשאלות, קודם כל עם 'מה?'. 'המשקה, המשקה שהגישו אתמול בחתונה, איך קראו לו?' 'אמ.די'. יעני, MDMA".
ממרח אבוקדו קדוש.
"ממש. מילא אבא שלי, שהיה לו איזה רגע בסיקסטיז. אבל אמא שלי? אמא שלי הייתה פעמיים באמסטרדם ולא עישנה וויד. אמא שלי מתמסטלת מטושים. אמא שלי יוצאת עם סחרחורת מתחנות דלק".
ואיך עלה לה?
"נו, איך יכול לעלות לה? עלה לה 'מדהים'. היא רקדה כל הלילה ואהבה את כולם. ואז היא עוד שואלת אם אני מכירה את המשקה הזה, כאילו מדובר במותג חדש של סיידר תפוחים, ואני צריכה לשקר ולהגיד שבחיים לא שמעתי על זה. אתה מבין שהייתי יכולה לראות את אמא שלי דלוקה פצצות? אתה מבין מה זה היה יכול לעשות לחיי המין שלי?".
מאחורי המאבק העולמי ללגליזציה של סמים קלים מסתתר מאבק נוסף, חרישי וביישני בהרבה, ללגיטימציה של סמים קשים. MDMA, קוקאין, פטריות קסומות ו-LSD הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי של צעירים נורמטיביים, "בני טובים", בכל העולם. וכשהצעירים האלה מתחתנים, הם מרימים חתונה כמו שהם רגילים להרים מסיבה.
תכירו את יוני, עורך דין ירושלמי בן 31, שביוני הקרוב יתחתן עם בחירת ליבו. הזוג כבר הזמין אולם חתונות באחד המושבים ליד בית שמש, וההכנות המרטיטות בעיצומן: סידורי ישיבה, דודות רומניות וכיסונים בשמן. אלא שבמקביל יוני עובד במרץ על שירות שהאולם המפואר לא מספק לו.
"לפני שנה הייתי בחתונה אחרת, שעשו בה כמות מאוד מאוד מכובדת של אמ.די", הוא אומר. "זאת הייתה חתונה בטבע, והמארגנים פתחו שם אוהלים לכולם, כדי שאף אחד לא ינהג הביתה דלוק, ובבוקר שוב התחדשו הריקודים. אז החלטתי שגם אני רוצה שירקדו אצלי ככה. אין מה לעשות, קשה לשרוד ולרקוד עד שעה מאוחרת בלי uppers. הטקס מעייף, האוכל מעייף, ואני לא רוצה שאנשים יתחילו להתקפל לי ב-11 בלילה. סליחה על הקלישאה, אבל אני רוצה שהחתונה שלי תהיה אירוע בלתי נשכח, ובשביל זה צריך לשתות קצת אבק כוכבים".
ומה כלתך לעתיד חושבת על זה?
"בת הזוג שלי עוד לא בטוחה אם היא רוצה לשתות או לא, כי היא מפחדת שאמא שלה תזהה שהיא דלוקה. אני כבר אמרתי להורים שלי".
ונושלת מהירושה?
"ממש לא. הם אמנם לא התלהבו, ונתנו לי הרצאה על הנזקים של הסמים, אבל הצבתי את זה כעובדה. אמרתי להם שאף פעם לא עשיתי – שקר גס – ושזה לילה מיוחד מאוד עבורי, חד פעמי, ושאני רוצה ללכת עד הסוף. שיהיה ברור: אני לא מצפה שאנשים שבחיים לא התנסו בסמים יתנסו בחתונה שלי בפעם הראשונה. אני גם הולך לבקש מהחברים לא לעשן יותר מדי וויד. הוויד, במיוחד עם האלכוהול, יגמור אותם. אני לא רוצה שאנשים יהיו בדאון. אני רוצה שירקדו, אני רוצה שמחה ואהבה בחתונה שלי".
גם אני רוצה שמחה ואהבה. אפשר לבוא לחתונה שלך?
"רק אם אתה עוזר לי להתארגן".
כמה אתה צריך?
"אני רוצה לאגור 10 גרם עד ספטמבר. זה יספיק ל-50 איש בערך. בינתיים אני אוגר במנות קטנות. הגעתי ל-5 גרם. את בקבוקי המים עם האמ.די אפקיד בידיים של חברים שאני סומך עליהם, ככה שהם לא יגיעו לסבתא שלי בטעות. יש שעה מסוימת שבה אתה מניח שהזקנים עוזבים, או שהם יהיו מספיק שיכורים כדי לחשוב שאתה שיכור. אבל אם יהיה וייב טוב, זה ישפיע גם על הסחים. ריקודים, אנרגיות, אושר – אלה דברים מדבקים. רק צריך לשחרר את הווירוס".
בקבוקי מים עם אמ.די מוגשים על המגש של הקייטרינג
ככלל, נראה שסמי מסיבות תדלקו חתונות מאז ומעולם: כמתנה של החברים למתחתנים, או סתם כמתנה של החברים לעצמם. אלא שבשנים האחרונות ההתארגנות על הסמים הפכה לעוד משימה ביומן ההפקה של הזוג: החתן והכלה מספקים לאורחים את הסמים, בדיוק כמו שהם מספקים את הקאווה, את הרב או את הדוד המעצבן שמבקש מכולם לתת לו אגרוף בבטן כדי להוכיח שהוא לא שמן, הוא מוצק.
"בקבוקי המים עם אמ.די הוגשו לאורחים ממש על המגש של הקייטרינג", מספרת עמית, שלפני חודשיים הלכה לחתונה של חברה טובה. "באופן כללי בכל חתונה יש גם סמים, אבל לא ברמה כזאת. זה היה מאורגן לגמרי, כמו מתנות לאורחים. זאת לא תופעה שחשבתי שהיא שכיחה, אבל היו הרבה חבר'ה שזאת לא היתה פעם הראשונה שהם נדלקו בחתונה. אני מאוד מקווה שהאופנה הזאת תמשיך, כי זאת הייתה אחת החתונות הטובות שהייתי בהן. כולם נדלקו. אפילו המשפחות זרמו. הייתי שם 12 שעות רצוף. הפקה מטורפת".
הכלה באותה חתונה הייתה יולי, מעצבת גרפית בת 28 ממושב בדרום. כדי להבין עד כמה ההפקה הייתה מטורפת, צריך לדבר במספרים: לכניסתה לברית הנישואין יולי הצטיידה ב-200 ג'ויטים של מריחואנה, 200 ג'וינטים של חשיש, 30 גרם אמ.די, 20 שקיות קוקאין ו-10 בקבוקים של מיץ גת.
"זה התחיל ביום גלגול", היא מספרת. "התכנסנו כמה חברים והכנו 200 ג'וינטים של ירוק ו-200 של חום. את הירוק אנחנו הבאנו, את החום חברים הביאו כמתנה. לחתונה עצמה היה לנו 25 גרם אמ.די, פלוס 5 גרם שהלכו על מסיבות הרווקים והרווקות. מיצרן של בקבוקי תרופות הזמנו 70 בקבוקים מיוחדים מזכוכית, כדי שזה לא יגיע בטעות לידיים הלא נכונות. חוץ מזה היה גם חבר, שהוא גם דילר, שבא לארגן את החבר'ה עם 20 שקיות קוק, כמה בקבוקים של גת וקצת אסיד. אבל האסיד לא היה קשור אלינו".
כמה כל זה עלה?
"מראש אמרנו כמה אנחנו יכולים לתת מעצמנו כמתנה ליום החתונה, ולפי זה עשינו את החישוב. אדם מביא בממוצע 400 שקל לחתונה, כפול כך וכך אורחים, ובנוסף הבאנו לעצמנו מתנה של 50,000 שקל. היה ברור שלא נכסה את העלויות, ולא התכוונו לכסות את העלויות. רצינו לפנק את כל האנשים שפינקנו אותנו כל השנים".
ההילולה הגדולה התחילה בצהרי שישי, בגן אירועים מסודר בדרום הארץ, ולאחר מכן המשיכה לאפטר פארטי במכתש הגדול. המשטרה סגרה את הבאסטה ב-4 בבוקר.
"לחופה הגענו סחים. טוב, חוץ מהג'וינטים. החופה נערכה ב-2 בצהריים, עם רב והכול. זה היה חשוב למשפחה שלי, והיה לי חשוב לכבד אותם. אחר כך היו שלושה די ג'ייאים: הראשון די ג'יי חתונות רגיל, אחר כך טכנו ובסוף טרנס. המשפחה שלי שומרת שבת, אז היו כאלה שמלכתחילה לא באו בגלל שהחתונה נערכה בשישי, והיו כאלה שפשוט פרשו מוקדם. שתבין, זאת הייתה חתונה רגילה לגמרי. אורח מבוגר בא ב-12 בצהריים, אכל טוב, עמד בחופה, שתה קצת אלכוהול וחזר הביתה ב-6 בערב. רק ב-10 בלילה התחלנו עם ההסעות למכתש".
המשטרה לא באה בגלל הסמים. המשטרה באה בגלל המוזיקה
מתוך 600 המוזמנים לחתונה, 300 עלו על ההסעות למסיבת ההמשך במצפה רמון. "הייתה אווירה מדהימה. אחים נדלקו, דודים נדלקו, וכמובן החברים. לא משנה איזו חתונה עושים, כל עוד אתה מאכיל אנשים ועושה את זה מסודר – זה מלא כסף. אז אמרנו לעצמו: במחיר הזה כבר נעשה משהו שלנו, משהו שהוא אנחנו. למה דווקא כשאני חוגגת את היום הכי מאושר בחיים שלי אני צריכה פתאום לעשות משהו שהוא לא אני? מה, אני אלך לאולם, אוכל מנה, ארקוד סלואו, אוכל עוד מנה ועוד פעם ארקוד סלואו? למה שנתחפש פתאום לאנשים אחרים? רצינו לעשות משהו שהוא אנחנו, אבל גם להנגיש אותנו למשפחות – ולהגיע לאיזון. לכן עשינו חתונה הפוכה: קודם כל – אוכלים. הבופה היה פתוח כל הזמן, גם בזמן החופה. אחר כך נערכה החופה. אחר כך המסיבה הרגילה. ובסוף האפטר פארטי".
והמשטרה?
"המשטרה לא באה בגלל הסמים. המשטרה באה בגלל המוזיקה. קצת רוח, קצת בסים, וכנראה שמישהו התלונן".
"לגבי וויד אין פה שאלה בכלל", מסבירה שירה, די ג'ייאית מתל אביב שכבר שנים מתקלטת בחתונות. "לחלק ג'וינטים זה הסטנדרט היום. לגבי הסמים הקשים, זה לא שיש צלחת עם קוק במרכז השולחן, ליד הרבע עוף. גם לא כל הזוגות בעניין. סמים רציניים רואים בעיקר במסיבות של סוף שבוע. חתונות ביום שני בלילה נגמרות באחת בלילה, כי אנשים צריכים לעבוד בבוקר. אולי רק החברים הטובים באמת נדלקים קצת. חתונות של וויקאנד זה משהו אחר, ובמיוחד חתונות שמבקשות מסיבה אלקטרונית או טרנס. בהתחלה יהיו את הריקודים של הדודות, אחר כך יפרשו הזוגות עם הילדים, ופתאום אני רואה אנשים יוצאים בתורות מהשירותים, או חבורות מנערות בקבוקי מים בקטע מחשיד".
וזה קטע של תל אביבים סמולנים מניאקים, או שמהפכת התודעה באמת פרצה לתודעה של דודה שולה?
"תל אביבים במובן הרחב ביותר. למעשה, יש יותר אנשים שעושים סמים בחתונות מאשר בבלוק. זה כבר לא קשור לסחים או לא סחים. הרבה אנשים שאני רואה דלוקים בחתונות זה לא אנשים שאני מדמיינת אותם יוצאים מהבלוק או מהברקפסט ב-5 בבוקר. מה שאנחנו חושבים שאחרים לא מבינים, הרבה פעמים הם משוכנעים שהם מבינים ואנחנו לא מבינים, וככה קשה להבין עד כמה משהו מובן מאליו ועד כמה לא. אתה מבין?"
לא.
"לא נורא".