דורון מירן לא הבין מה קורה לו בבוקר שגרתי אחד לפני כחודשיים, בתחילת חודש ספטמבר. הוא ישב בסלון ביתו עם חבר, כשהטלפון שלו נשמט לו פתאום מהיד. "ישבתי פה בדיוק", הוא משחזר מולי בסלון ביתו בנקודה בה הכל התחיל, "איפה שאת יושבת ישב חבר שלי, דידי התימני. אני קם ב-11:00, זה הבוקר שלי. אני מסתמס, ופתאום הטלפון נופל לי מהיד. הרמתי. עוד פעם הטלפון נפל לי מהיד. אמרתי, 'מה הולך פה?'. פתאום יד שמאל התחילה לפרפר. לא הבנתי. ניערתי אותה והתחלתי לגעת בה, הדלקתי סיגריה, היא גם נפלה לי. היד השנייה גם התחילה לפרפר. מעין סוג של שיתוק קטן כזה, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות כל כך. לא שמעתי אף פעם על אירוע מוחי, לא חשבתי על זה בכלל".
הבנת בטח שמשהו לא בסדר.
"ראיתי שמשהו לא בסדר. הידיים כאבו לי, השרירים. ופתאום בזמן שדיברתי עם חבר שלי, התחלתי לירוק עליו. בדיבור יצא לי רוק מהפה. הוא אומר לי, 'דורון, אתה יורק עליי', ואז הוא אומר, 'הפה שלך התעקם קצת'. ואז התחלתי להבין. עשיתי שיחה לאשתי והיא אמרה לי רוץ מהר לרופאה, שלמזלי נמצאת פה, כמה בניינים ליד".
מירן והחבר צעדו ברגל אל הרופאה. "עוד לא הגעתי לדלת, הרופאה התחילה לצרוח עליי, 'דחוף אמבולנס'. אמרתי, 'תירגעי, מה קרה לך?'. ואז היא אמרה, 'יש לך שבץ מוחי'".
איך היא ראתה?
"לא יודע, ראתה בפנים. ואני – צוחק. לא הרגשתי רע. לא עברו שתי דקות ואמבולנס הגיע. אמרתי לה, 'מה את עושה? השתגעת?'. הפרמדיקים התנפלו עליי כאילו קרה לי משהו מטורף, קשרו לי את הידיים. אמרתי, 'מה אתם עושים? הכול בסדר'. קשרו אותי למיטה באמבולנס, ואני בהכרה והכול, ונסענו לתל השומר. כשהגענו לשם מלא אנשים מסתכלים עליי, במיון מכניסים אותי ישר לפני כולם, הרופאים מתנפלים עליי. ואני אומר לעצמי, 'הלו, מה קורה פה?'".
ומה קרה אז?
"הרופא מכניס אותי לחדר ואומר לי שיש לי שבץ מוחי ושיש לי ארבעים דקות להחליט. אמרתי לו, 'מה אני אמור להחליט?'. יש חומר שנקרא TPA שאמור לעזור, אבל צריך לחתום כדי לקבל אותו. הרופא אמר לי, 'תדע שיש סכנה, זה עושה דימומים בגוף'. אמרתי לו, 'מה אתה שואל אותי, אני יודע מה לעשות? מה אני אמור להגיד לך? מה אני, רופא?'".
מה החלטת בסוף?
"בסוף חתמתי לו, אבל נכנסתי ללחץ מתופעות הלוואי שהוא אמר שיכולות להיות. החדירו לי את החומר לגוף, סוג של חומר לבן, שורף מאוד. לאט-לאט איבדתי את ההכרה, התחלתי לראות צלליות וכוכבים, הייתי מעורפל מאוד. יומיים-שלוש ככה הייתי. לא קמתי מהמיטה".
דיברת? תיקשרת?
"ראיתי את האנשים סביבי, ראיתי את הילדים ואת אשתי לידי, את הרופאים מדברים ביניהם, מתייעצים. לא הייתי חד כל כך, לא כל כך יכולתי לדבר. הרגשתי מה קורה, אבל לא יכולתי לתפקד. גם את הצרכים במיטה עשו לי. זה פשוט היה זוועה".
הייתי חוזר מהופעה ואוכל על האש בשתיים בלילה
מירן (60) נשוי לדורית ולשניים שלושה ילדים: הגדולה מירן (28), ממנה יש לו שני נכדים, ושני הקטנים בן (26) וגיל (23), שגרים עדיין בבית. לכל אורך האשפוז ישבה משפחתו לצדו, ומירן היה משוכנע שהמצב שלו קשה מאוד. "הייתי מעורפל וראיתי את כולם סביבי בוכים. לא יכולתי לדבר, אבל בראש שלי אמרתי שאני הולך למות והם יודעים ולא מספרים לי. הזמן עבר והפלא ופלא, הרגשתי טוב יותר. כשהצלחתי לדבר אמרתי לאשתי שאם אני הולך למות, אני רוצה שהיא תגיד לי את זה, שלא תפחד, אני אתמודד. היא אמרה לי שהכל בסדר, ושהם בוכים כי עברתי שבץ מוחי. לא האמנתי לה, הייתי בטוח שאני הולך למות. אז התחלתי להשביע את כולם, הבת שלי, הבן שלי, אמרתי, 'ספרו לי את האמת, אל תפחדו. תקראו לרופא'. בא רופא, אמרתי לו, 'תגיד את האמת, אל תפחד. אני אקבל את הכל בכיף. אני בסכנת חיים, אני הולך למות. כמה זמן?'. וגם הוא אמר לי, 'לא, אתה מתגבר'".
ואז נרגעת?
"נרגעתי קצת. טיפולים. כדורים. אחרי שישה ימים קמתי מהמיטה. לא יכולתי ללכת כי רגל שמאל השתתקה, אז הייתי עם כיסא גלגלים. שאני אהיה בכיסא גלגלים? הצמידו לי פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, מה לא".
מתי הצלחת לדבר שוב?
"היה קשה מאוד. גם עכשיו כשאני מדבר איתך קשה לי, אבל זה עוד טוב. בימים הראשונים, כל מילה, דקה, שתיים עד שבאה. כל מיני תנועות בפה. עד היום אני בשיקום, כבר חודשיים וחצי אחרי הסיפור. קשה לי לדבר, יד שמאל לא מתפקדת, מודד לחץ דם כל הזמן, חי על כדורים".
לקחת תרופות לפני כן?
"לא. כלום. ועכשיו תראי כמה כדורים. זה ה'בוקר טוב' שלי".
מירן עדיין לא לגמרי מעכל את מה שעבר עליו ואת השינוי הקיצוני, נפשית ופיזית, באורח החיים שלו. מי שהיה רגיל ללכת לישון לפנות בוקר, לשתות אלכוהול מסביב לשעון, לאכול ג'אנק פוד באמצע הלילה, לא לעשות ספורט ולנהל חיים נטולי דאגות חי היום אחרת לגמרי. "אף פעם לא התעסקתי בבריאות", הוא מודה. "הרופא אמר לי, 'אלוהים אהב אותך. קיבלת תמרור צהוב לפני אדום. תרגיע עם השתייה, תרגיע עם הסיגריות'. הייתי מכור לאוטרוין, הייתי מכור ל-XL, אוכל בארבע בבוקר כבד אווז. חי חיים של בן 17".
אלכוהול וסיגריות כל היום?
"חיים הכי רעים. כלומר, אלה החיים הטובים מבחינתי, אבל הם היו רעים לי. הפסקתי לעשן, ולפני כן הייתי כל הזמן עם סיגריה ביד. אני לא נוגע באלכוהול. הפסקתי עם האוטריוין. הפסקתי עם מאכלים בשתיים לילה. הייתי חוזר מהופעה ואוכל על האש בשתיים בלילה, אתמול אכלתי גבינה וחביתה. החיים השתנו. בכל שעה אני מודד לחץ דם. זה חיים אחרים, אני לא רגיל לזה. התחלתי תזונה, כושר, נרשמתי לקאנטרי אתמול. אני שוחה בלילה. התחלתי פתאום לשמור. קודם שמתי, סליחה על הביטוי, זין, לא היה אכפת לי. עכשיו אני מרים משקולות, עושה פיזיותרפיה. אני מסיים איתך את הפגישה והולך לפגישה בקופת חולים. לפני הכל היה הבל הבלים, שם זין על החיים, לא אכפת לי. לא אכלתי בחיים ארוחת בוקר, אכלתי כאילו הגוף זה ג'ורה. לא רואה בעיניים. כבר חודשיים שאני אוכל בכל בוקר סנדוויץ' ומיץ תפוזים, כמו ספורטאי. התחלתי לשמור על הבריאות. התחלתי לפחד מהמוות".
איך זה מתבטא?
"אני לא נרדם, יש לי חרדות על כל דבר. אני בלחץ כשהבן שלי נוסע באוטו, אני כל יום בודק שהילדים ישנים. אני קם בבוקר ומודה ל-ה', אומר לו שזה לא מובן מאליו שהערת אותי בבוקר. אני קם בבוקר כאילו זכיתי בלוטו".
אמרת שהתחלת להניח תפילין, היית מחובר לדת גם לפני האירוע?
"לא. אני מאמין באלוהים, אבל לא מעבר. עכשיו אני מדבר עם אלוהים כל יום. אמרתי לו, 'מה קרה, למה עשית את זה?'. כל מיני רבנים ואנשים אומרים, 'אלוהים שמר עלייך, אתה משמח אנשים'. ככה אומרים כולם. אז אני בכל יום מודה לו. התחזקתי קצת. ראיתי גם כמה אנשים אוהבים אותי. מצד שני אני בסוג של דיכאון קטן. אני מסתיר את זה, כי אני לא אוהב שמרחמים עליי. יש לי פחד על הקול שלי, זה הכי מפחיד אותי כי הקול שלי לא במיטבו. אני מתאמץ לדבר. הרופאים אומרים שזה ייקח כמה חודשים, אני מקווה. הלכתי למומחים, שילמתי הרבה כסף. ובעיקר מפחידה אותי המחשבה שזה יחזור, שזה לא הסוף. דיברתי בבית החולים עם אנשים שבאו אחרי ארבעה אירועים. חרדה מטורפת".
ולפני האירוע לא היית חרד בכלל?
"לא ברמות האלה. יש לי מחשבות מטורפות על המוות. אמרתי לאלוהים, 'אם אתה רוצה שאני אמות, תעשה את זה מהר, שאני לא ארגיש'. התחלתי לדבר עם אשתי על המוות. היא מתעצבנת, היא אומרת 'תפסיק' והיא בוכה. אפילו אמרתי לה, 'תסתדרי עם הכסף', כאלה, לאיזה תסביכים הגעתי. היא אומרת, 'אתה משוגע, איפה הלכת'. היא אומרת, 'תדחיק'. אמרתי, 'אני לא מסוגל. אין שליטה על דבר כזה'".
אולי אתה צריך ללכת לטיפול. כמו שאתה הולך לפיזיותרפיה, יש גם טיפול לנפש.
"אני אף פעם לא הבנתי פסיכולוגיה. אני אשקול את זה. זה כבר מתעצם, בלילה אני מפחד להירדם".
מתי התחלת לחזור לעצמך? לצאת מהבית, לחזור לעבוד?
"איך שהשתחררתי, ביום השחרור, הייתה לי התחייבות להופיע בחתונה. נכנסתי לאולם, כל הקהל עמד ומחא לי כפיים. הרגשתי כמו ראש הממשלה".
לא פחדתי להופיע?
"הרגשתי טוב. אשתי פחדה. הבן שלי בא איתי. ראיתי את אהבת הקהל, יש כאלה שבכו. מחבקים אותי ומנשקים אותי".
אם לא מהדלת, באתי מהביוב
בשנים האחרונות זנח מירן את הקריירה המוזיקלית והפך לכוכב ריאליטי ("האח הגדול", "גולסטאר") וברשתות החברתיות. "זה התחיל באח הגדול, בגולסטאר, והתאהבתי בזה. אני עושה הרבה סרטונים ברשת, יש לי מיליוני צפיות. תלכי איתי ברחוב, זה טירוף. אני אוהב את זה".
עושים כסף מטיקטוק? אפשר להרוויח כמה עשרות אלפי שקלים בחודש?
"עושים. עושים. יש הרבה כסף. גם שיתופי פעולה וגם שידורים חיים, אנשים תורמים הרבה. בימים שאין לי הופעות אני מקליט ד"ש עם שיר. אני שר להם שיר בטיקטוק, 'השיר הזה מוקדש לאביבה ורוני ליום ההולדת'. טק חמישים שקל. אבל עזבי את הכסף, זה גם פרסום".
מה הכוונה?
"השתנתה לי כל המחשבה. היום טלוויזיה, עיתונים, רדיו, סליחה על הביטוי, אני לא רואה אותם. שדרני רדיו מתקשרים ואומרים, 'דורון אני אשמיע אותך'. אל תשמיע, כן תשמיע, שם זין. סליחה שאני מדבר ככה. לא מעניינים אותי בכלל. פעם הייתי רץ אחריהם, 'תשמיע אותי בבקשה'. היום אני לא מוציא שיר לרדיו, היום סאונד בטיקטוק זה מה שקובע. אתה מפליץ בטיקטוק – כל המדינה יודעת. הרייטינג לא עושה עליי רושם, אם יש להם 9 אחוז רייטינג הם חוגגים, והבנתי שזה 200 אלף איש. אני תוך שעה 200 אלף איש רואים אותי. סרטון שלי מביא 2-3 מיליון צופים בלילה".
אז מהיכן הפרנסה שלך היום?
"מהופעות. טיקטוק מביא לי הרבה הופעות, זו חשיפה מטורפת. אני עולה לשידור חי עכשיו, מקבל יותר חשיפה מהחדשות, יותר מערוץ 13, 12".
לא מפחיד אותך שזה מבסס אותך ככוכב טיקטוק ולא כזמר?
"פעם זה הציק לי, אבל היום אני מבין איפה נמצא הכוח. עשו עליי כתבה של רבע שעה בחדשות, אף אחד ברחוב לא אמר לי על זה כלום, חוץ מההורים שלי. בטיקטוק – עוצרים אותי ברחוב על כל סרטון. אני מרגיש את הקהל. היום כל האנשים בטיקטוק".
בטיקטוק הקהל מאוד צעיר.
"לא, לא, לא. תפסיקו לחשוב שהטיקטוק זה צעיר. כל העולם בטיקטוק".
לא חסרה לך ההכרה כזמר שממלא את מנורה, את קיסריה?
"חסר, אני לא אשקר, זה עובר לי בראש. יש לי מודעות עצמית. אני לא יכול להיות עומר אדם, אני לא אהיה עדן חסון. הייתי כוכב כמוהם לפני ארבעים שנה, היה דור שלם שגדל על השירים שלי. אז הם צעירים ויפים, סבבה, אבל יש קהל יותר מבוגר שאוהב ורץ איתי. זה כואב, אבל אני מתחיל להשלים עם זה. הריאליטי הוא זה שהחזיר אותי לתודעה".
בריאליטי הדמות שלך היא "השטותניק", לא "הזמר".
"אם לא מהדלת, באתי מהביוב. נכון, דרך הדמות של הטמבל הזאתי. אין לי בעיה עם זה. יש לזה מחירים, אבל זה סידר אותי בחיים. אני מטר ברחוב לא יכול ללכת, אהבה כזאת לא ראיתי. אנשים מזמינים אותי להופעות רק בשביל לראות אותי. זו לא בושה להיות סופר טאלנט, אני גם מצחיקן וגם זמר".
לאילו מחירים אתה מתכוון?
"אנשים בחוץ חושבים דורון המפגר, המטומטם, צוחקים על אשתי. אבל הלו, תתעוררו, אני עובד עליכם. זה דמות. אני אבא למשפחה, אני איש מצליח. אני מסודר בחיים. ככה בן אדם טמבל יכול להתקדם בחיים?".
מה הילדים שלך אומרים על איך שאתה נתפס בציבור?
"בהתחלה היה להם קשה שאבא מצטייר כטמבל, אבל עכשיו הם מבינים ומקבלים. אשתי עדיין לא. היא רוצה שאני אהיה מבוגר, אבל אני בן עשרים בראש. כל החברים שלי בני עשרים וחמש, לא יכול עם הזקנים האלה שהולכים לישון בעשר".
אם לא היה ריאליטי, אני סוס מת
מירן מספר בכנות שלא סתם המציא את עצמו מחדש – זה היה הכרח. "לפני שלושים שנה הייתי כוכב גדול פה, הייתי כוכב כמו עומר אדם. אם בגיל 17 הייתי הולך לניהול אישי, הייתי כמו אייל גולן. אבל הייתה לי ירידה לתהום. זה קרה בגלל שאני טעיתי".
מה קרה?
"עשיתי הרבה שטויות. הייתי במצב של למטה בהימורים, הפסדתי המון כסף, מכרתי בית. ואז יצא השיר 'נשבע לך לא בוגד' והפך את המדינה. אז צחקו עליו, היום משיר כזה יכולתי להיות מיליונר. בזמן שנפלתי בהימורים באו זמרים כמו ליאור נרקיס ואייל גולן, שהיו המעריצים שלי, ועברו אותי בלי וינקר. סבבה. מי שהחזירה אותי לבמה זו אשתי. אשתי זו אהבת חיי".
אתה מוציא היום שירים חדשים?
"בקטנה, לא בקצב של פעם. הוצאתי שיר שנקרא 'יא חלאולאו', להיט היסטרי. כל המדינה 'יא חלאולאו'. יש אימוג'י עליו. שיצחקו על השירים האלה כמה שרוצים".
אתה מרגיש שאתה מוערך?
"אני לא מוערך בתעשייה, אבל לא נורא, ברחוב אני מוערך. אני מרגיש פספוס, אבל התחלתי להשלים עם זה. אם לא היה ריאליטי, אני סוס מת. לא יודעים מי אני. מת. בזכות הריאליטי תעמידי אותי מול אחלה זמר מפורסם, כולם באים אליי. עם כל הכבוד להם, תשמעי זמרים גדולים שנעלמו ולא יודעים איפה הם. אני בגיל שישים מתנהג כמו בן עשרים, חי לקהל של הצעירים. נכון, אני לא מוציא להיטים, אבל אני חי בשטח. אני בא למקום וכולם רוצים תמונות. לפני כמה חודשים הייתי באירוע של חבר, כל האומנים הגדולים של הזמר המזרחי של פעם היו שם. רק נכנסתי לאולם, כל הקהל אליי, כל הילדים. ניגש אליי זמר מפורסם, אמרתי לו, 'חביבי, לא יודעים מי אתה אפילו'. אמר לי, 'אני בהלם'. אמרתי לו, 'מה אתה בהלם?'".
לא היית רוצה לחזור למיינסטרים?
"זה מגרה אותי מדי פעם, אבל אני כל כך עסוק בהצלחה שלי, שזה לא מעניין אותי, וזה טוב. תראי את מושיק עפייה, חבר שלי, התייאש ועזב את הכול. עצוב. אני רואה אותו היום מוכר נעליים. כל הזמרים האלה יגיעו תכף לגיל שישים, הם יאבדו את זה. אני כוכב נולד, ככה אני קורא לעצמי. זה מרגיע אותי לפעמים. לא אקבל מפעל חיים, אבל ברחוב אני מפעל חיים".
אני לא יודע מה רוצים מביבי
המצב הרפואי של מירן גרם לו להחמיץ את צילומי העונה החדשה של גולסטאר, שיצאו לדרך ב-7 לאוקטובר באפריקה. עד הרגע האחרון לא היה ברור אם מירן אכן יוותר על הצילומים, כשגם האזהרות של הרופא שלו, של אשתו ושל הילדים לא הועילו, והוא התעקש להצטרף למשלחת. "הרופא המליץ לי לא לטוס, זו טיסה ארוכה ויש לחץ אוויר", הוא מספר. "אבל זה פרויקט שאני מקבל עליו הרבה כסף, זה פרויקט חיי, אני אחד מעמודי הטווח של התוכנית. המזוודות כבר היו ארוזות פה בסלון. דורית אמרה לי שאם אני נוסע גמרתי איתה, הילדים כעסו וזה הכריע אותי. ברגע האחרון ביטלתי, אבל זה לא היה בלב שלם. כנראה שאני איש משפחה טוב".
בשבת השחורה ישב בבית וכמו כולם לא מש מהטלוויזיה. "הכרתי כמה אנשים שמתו, אחד מהם חבר טוב שלי, ליאור אסולין, הופעתי בחתונה שלו. רק בשבוע שעבר מחקתי את המספר שלו מהטלפון. מאז הופעתי לפצועים, לחיילים. כל העולם פונה אליי".
בהתנדבות?
"נו מה. כל יום גדוד כזה, גדוד כזה. שיגעתם את רבי. הגזימו כבר".
אתה לא חושב שזה מעלה להם את המורל?
"בסדר, אבל כמה אפשר לתרום. אין הופעות. שהצבא גם יתרום לנו קצת כסף".
יש לך עמדות פוליטיות?
"אני שוחה טוב בפוליטיקה. אני מבין מה הולך. אני לא יודע מה רוצים מביבי. השמאל טיפה הגזים. בגלל כל ההפגנות שהיה לפני זה. החמאס ניצל את החולשה. עכשיו בעקבות המלחמה הזאת, התחילו להבין שאין מה לעשות, זה או אנחנו או הם".
שני הבנים של מירן, לדבריו, עושים גם הם צעדים בתחום המוזיקה. "בן מצליח מאוד היום, הוא סוג של חמש דקות מעומר אדם, כוכב ענק. בזמן האחרון הוא מוציא הרבה שירים עם אשתי, שהייתה כוכבת מטורפת לפני שלושים שנה ועזבה את זה. עכשיו הם מצליחים ברמה שאת לא מבינה. אם בן עושה היום הופעה ברידינג, הוא מביא אלף איש תוך דקה. כל העולם רוצה אותו. גם הבן השלישי התחיל לפרוץ, הוא מוציא עכשיו שיר. הפתיע אותי".
ולעצמך מה היית מאחל להמשך?
"יש לי פנטזיה לעשות מופע גדול. אחד וזהו, בשביל הנשמה, לא בשביל הכסף. יש לי עוד הרבה הפתעות בקרוב, אני עדיין איש עשייה. כתבתי סדרת ריאליטי חדשה, פורמט חדש שאני המצאתי וזה בעסקת מכירה עם הערוצים הגדולים. החלום שלי הוא להיות מאחורי הקלעים. אני מרשה לעצמי להגיד שאני כישרוני, אני רעיוניסט מטורף. אבל כרגע החלום הכי גדול זה להיות בריא. רק בריא. להיות עם אשתי כל החיים, ושנהיה בריאים. זה יישמע מצחיק, אבל אני רואה את החיים אחרת היום. רק בריאות".