בחודשים האחרונים ישראל יצאה ונכנסה מהסגר אבל עבור אמני ישראל מצב החירום נמשך ברציפות ממרץ. חלק מהקולגות של רביב כנר נאבקים להישאר בתודעה הלאומית, עולים לשידורים חיים באינסטגרם וסוגרים קמפיינים וירטואליים. כנר, שעדיין לא מבין איך מתפעלים רשתות חברתיות, שייך לזרם שרואה בתקופה הזו הזדמנות. "הקורונה הייתה סוג של מתנה. בגלל שדברים בוטלו נשאר לי יותר זמן ללמוד, לעבוד על המוזיקה שלי, לבנות את עצמי מאפס".
לא חששת להיעלם בתקופה הזו?
"האמת שלא. תמיד יש את האלה שיגידו מהצד 'בטח ישכחו אותו' ו'אם לא תוציא שיר זה סוף הדרך שלך', אבל אני צריך את הזמן שלי. אנחנו אחרי 'הכוכב הבא', אנחנו כבר בחיים האמיתיים - ויש לי תהליך לעבור".
ישר הבנתי שזה זה
ביולי האחרון כנר הוציא את הסינגל הראשון שלו, "רסיסים" שכתבו והלחינו קרן פלס ואבי אוחיון. כנר ופלס הכירו בצילומי "הכוכב הבא לאירוויזיון", שם היא סימנה אותו כפייבוריט ולקחה אותו תחת חסותה. "כשהודחתי מהכוכב קרן ניגשה לבמה, חיבקה אותי והזמינה אותי להתארח אצלה בהופעות, ככה התחיל הקשר", הוא מספר. "היה בינינו חיבור טבעי, כבר בתכנית היא אהבה את סגנון השירה שלי, גם כי היא התחברה אליי בתור בן אדם וגם בגלל שאני נראה טוב לדעתה", הוא צוחק. "מה, היא אמרה את זה, לא אני!".
איך הייתה העבודה עם קרן?
"אחרי צילומי הכוכב היא הזמינה אותי אליה לסטודיו בתל אביב. בהתחלה היא בעיקר רצתה להכיר אותי כבן אדם ומשם זה התגלגל. לא היה משהו רשמי כמו 'אני המנהלת שלך', פשוט זרמנו מתוך רצון משותף להמשיך לעבוד יחד. העבודה איתה מדהימה, כל מה שהיא נוגעת בו זהב".
"אני יודע שמהצד זה נראה כאילו אני כתבתי את השיר", הוא ממשיך, "קרן היא הבן אדם הכי לא טכני בעולם. היא בן אדם סופר רגיש ועובדת רק מהלב, היא יצרה את השיר על סמך איך שהיא רואה אותי. איך ששמעתי את הסקיצה ידעתי שזה השיר שלי, זה קרה בוואן שוט. זה לא קורה לי הרבה שאני קורא טקסט ומרגיש שהוא קרוב אליי, כאן מיד הבנתי שזה זה".
וכנראה שאת האותנטיות הזאת הקהל יודע לזהות. "רסיסים" נמצא בצמרת המצעד השבועי בגלגלצ כבר ארבעה שבועות ועומד על יותר מארבעה מיליון צפיות ביוטיוב. "השיר היה מוכן שבוע אחרי הגמר של 'הכוכב הבא', אבל גם שם אמרתי רגע, בואו נראה מה קורה. תשמעי, אני יכול להוציא עכשיו חמישה שירים אחד אחרי השני אבל אני רוצה למצות מכל שיר את כל הטוב שהוא יכול להציע. אני חייב שהכל יהיה מושלם".
מהצד אפשר לפרש את הנונשלנטיות של כנר (26) כאדישות, הוא כמעט נראה נסחף עם הרוח. אבל כבר בתחילת השיחה ניכר שהוא יודע לאן הוא רוצה להגיע ואיך. הוא מכתיב את הקצב, מסרב להשוות את עצמו לזמרים אחרים וסולל את הדרך כשבאמתחתו קול ייחודי, חיוך ביישני - ואיך לא, הכובע.
אני חייבת לשאול מה הסיפור של הכובע.
"נו מה... את אוהבת אותו? נראה טוב בעינייך?" הוא שואל ומדגים זוויות שונות של הכובע.
נראה מעולה.
"אז יופי. סתם, כבר שנתיים אני מסתובב עם כובעים. זה התחיל מזה שהיה לי חם. את רואה, אני אשכנזי, אני נשרף מהר, ולאט לאט הכובע הפך להרגל, אני כמעט תמיד איתו. האמת היא שאיזה פיזיותרפיסט או סטייליסט, לא זוכר מי, אמר לי שאני הולך כפוף בגלל הכובע".
זה ממש הפך לסימן היכר.
"ביום הצילום הראשון של 'הכוכב' הגעתי בלי כובע, בשני הגעתי עם ואסי עזר אמר שזה מגניב ושכדאי לי להישאר עם הכובע. באודישן השלישי רותם סלע נתנה לי את כובע המזל שלה. הוא עדיין אצלי".
אל תתייגו אותי
הכובע ממוקם מעל מטר ותשעים ושתיים של סטייל. וסט ג'ינס קרוע ומכנסי ג'ינס ארוכים (בטמפרטורה קיצית לגמרי), כובע מעור שחור, טבעות כסופות, משקפיים שחורים ושרוול קעקועים שהפך גם הוא לסימן היכר. "אין ללוק שלי יותר מדי הסבר, אין לך מה לנסות לקבל ממני הסברים. ככה אני אוהב להתלבש, אין יותר מדי מעבר. יכול להיות שנוצרה לי איזו דמות של גבר מאוד קשוח ולוחמני, אבל זה הכי לא נכון, אני גם מצחיק".
אז זה לא איזה ניסיון לייצר לעצמך תדמית מסוימת?
"אני לא עובד בלייצר דמות, אני לא חושב על זה בכלל. אני גם לא מייחס למראה החיצוני יותר מדי חשיבות. אם מישהו רואה בקעקועים שלי קשיחות זה בסדר גמור, ואם מישהו יראה בזה רגישות זה גם בסדר. המסר שלי זה: אל תחפשו דבר אחד שיסכם את מי שאני. אל תתייגו אותי כפוסט טראומטי, לא כלוחם מהולל, ולא כגיבור, כי אני באמת לא. יש כל כך הרבה אנשים שהיו באותן סיטואציות כמו שלי, אני כמו כולם. אני לא מוריד מעצמי, אבל גם לא מאף אחד אחר".
לאודישנים של 'הכוכב הבא' הוא הגיע במקרה. בין טרקים מסביב לעולם, יוצא סיירת צבאית, עם מראה קשוח ועתיד מובטח בתחום האבטחה. לפני שנה וחצי, הוא קיבל הודעה מבת דודה שלו. "תגיד, אתה מכיר זמרים שיתאימו לכוכב הבא? אני אחת מהמלהקות בתכנית". בתגובה הוא המליץ לה על שניים מחבריו הטובים. הם סירבו והיא כמעט ויתרה, "ואז כתבתי לה טוב, יאללה, תרשמי אותי אם את רוצה". הוא מספר וצוחק כאילו מדובר בסיפור שקרה למישהו אחר. "היא לא הבינה מה אני רוצה ושאלה אם אני בכלל יודע לשיר. כשאמרתי לה שכן היא ביקשה לראות סרטון. שלחתי לה שיר על הפסנתר והיא הייתה בהלם, לא היה לה מושג".
לא אותה בת דודה, לא האחים ואפילו ולא החברים מהצבא. לאף אחד מהאנשים הכי קרובים לכנר לא היה מושג שהוא ניחן בכישרון הזה. "תמיד אהבתי לשיר, אני זוכר שהייתי רואה תוכניות מוזיקה בעולם ותמיד דימיינתי את עצמי שר על הבמות שם, אבל אלה היו חלומות. חברים שלי חשבו שמוזיקה זה תחביב, לצערי יש אנשים שעד היום מפחדים לרדוף אחרי החלום שלהם בגלל אלה שאומרים להם שמוזיקה היא לא מקצוע". אם זה לא היה ברור לחברים, השופטים והצופים (ובעיקר הצופות) הבינו מיד שמדובר בהרבה יותר מתחביב. באודישן הראשון הוא סיפר על עברו הצבאי כלוחם סיירת אגוז ששירת במבצע צוק איתן, שם איבד ארבעה מחבריו.
אבל לא הסיפור האישי היה זה שהפך את כנר לאחר מהמתמודדים הבולטים בתכנית. לאורך העונה, עד רגע לפני הגמר, הוא בלט עם ביצועים שעוררו תגובות נרגשות באולפן ומחוצה לו. בין היתר ל"Angels" של רובי וויליאמס ו"גיבור של אמא" של משה פרץ. "אחרי שמשה שמע את הגרסה הוא אמר לי "קח, זהו, זה השיר שלך, לקחת לי את השיר, עכשיו תן לי את התמלוגים שלך וזהו", הוא צוחק.
איך הרגשת על הבמה, בתור מי שלא שר אף פעם מול אף אחד?
"בביצועים הראשונים הרגשתי מאוד לחוץ. היה לי קשה להתרכז בקהל כי אתה עובד על שיר ופשוט רוצה לבצע אותו הכי טוב שאפשר. מה גם שמלבישים אותך, ואתה חושב כל הזמן על איך אתה נראה על המסך ואיך אתה נשמע מהצד. באיזשהו שלב המנהל האמנותי של התכנית אמר לי 'תקשיב, אתה כבר לא באודישן, תשחרר, מה שיהיה יהיה'. זה הרגיע אותי ועזר לי מאוד. התחלתי להתמקד במילים, ברגשות, במוזיקה עצמה".
הכי מוכן שיש
לא הרבה יודעים, אבל ההתמודדות ב"הכוכב הבא" לא הייתה הפעם הראשונה של כנר על המסך. אחרי התלבטות עיקשת אם לספר את הסוד הגדול הוא חושף: "הייתי ילד פרסומות", ומשאיר אותי בהלם. "מגיל ארבע ועד גיל שש עשרה עשיתי עשרות פרסומות. לבמבה, חומוס, אקמול, טבעול, לוטו. אני כבר לא זוכר הכל, אבל אפשר להגיד שגדלתי מול המצלמות", הוא אומר תוך שמראה לי תמונות ילדות בנייד.
אז כל התדמית הזו של הגבר הביישן היא בעצם שקר?
"אף פעם לא הייתי הכי מופנם או ביישן, אבל אני גם לא זה שיתבלט".
איך זה להיות ילד פרסומות?
"האמת שאני לא זוכר כלום מהתקופה הזו, אבל הייתה לי ילדות מדהימה, אני מאחל לילדים של היום ילדות כמו שהייתה לדור שלי. ילדות של תמימות, של לשחק בחוץ בכדור ובגולות. פעם אם הייתי רוצה ללכת לחבר הייתי מתקשר אליו מהטלפון הנייח, הילדים של היום כבר לא יודעים מה זה טלפון נייח. הם גם לא יודעים מה זה להתקשר".
הוא גדל בחולון ליוסי, קלידן, וראומה, בעלת קונדיטוריה משפחתית מפורסמת, "בורקס פוני". קונדיטוריה שאפילו השופט הקשוח אסף אמדורסקי הודה בשמחה שהוא אוכל בה. "הקונדיטוריה זה סוג של בית שני שלי, אמנם אני לא יודע להכין בורקס, אבל אני בהחלט יודע לבשל חביתה, אורז ושניצל".
ההשתתפות שלך בתכנית הניבה רווחים לעסק המשפחתי?
"האמת שכן, אמא שלי שתמיד בקונדיטוריה קיבלה המון תגובות חמות בזמן ששודרה התכנית. גם מלקוחות קיימים וגם מלקוחות שהגיעו במיוחד. רצו שהיא תמסור לי שהם אוהבים אותי".
ארוחת צהריים קבועה בבורקס המשפחתי הייתה חלק מהילדות המאושרת שכנר מתאר בחיוך. "הייתי ילד טוב, הכי רגיל, לימודים, ספורט ומוזיקה. תופפתי בלהקה כל התיכון ושיחקתי כדורסל עד גיל 18. לקראת הגיוס הבנתי שאני צריך לבחור בין הכדורסל לבין אימונים לקראת הצבא. לא הייתה לי התלבטות, רציתי להיות הכי מוכן שיש לגיבושים. בחרתי בצבא".
החלום היה לשרת בחובלים, הוא התחיל גיבוש בשייטת 13 ונשר ברגע האחרון. "התחלנו את הגיבוש חמש מאות חבר'ה והגעתי לשמונים האחרונים. אני לא אשקר, הייתה שם צביטה בלב לדעת שעבדת כל כך קשה ובסוף נפלת, אבל בדיעבד הכל היה לטובה, זכיתי לשרת באגוז בשירות הכי מדהים שיכול להיות".
ברגע שהשיחה גלשה לענייני צבא כנר ניסה מיד להחזיר אותנו שוב לתחומים אחרים. "אין מה לדבר על זה", הוא פוסק. "כבר דיברתי על זה בתכנית, חרשנו על זה". צפוי שהוא רוצה לדבר על מוזיקה, לשם כך התכנסנו. אבל קשה להתעלם מהעובדה שגם הצבא עיצב את דמותו כמוזיקאי. "הרבה אנשים אומרים אנשי סיירות כ'איזה חזקים אתם' ו'אתם תמיד בראבק מלחמה', אבל זה לא רק זה. בלהיות לוחם יש גם המון יצירתיות, המון פעמים שאתה צריך לחשוב מחוץ לקופסה. הצבא ביגר אותי ברמות שאי אפשר לתאר. אתה מוצא את עצמך לבד בניווט באמצע שום מקום, אתה רואה את הנוף הכי יפה בעולם, אתה מת שיהיה לידך מישהו לחלוק איתו ואין אף אחד. אתה לבד. ככה אתה לומד להכיר את עצמך".
על מה כל המהומה?
שנה וחצי אל תוך השירות, חודשיים אחרי סוף מסלול, ממשלת ישראל מכריזה על מבצע "צוק איתן". הפלוגה של כנר נבחרה להיכנס לרצועת עזה ולהתמקם בשכונת שג'אעיה שבעזה. "הודיעו לנו שנכנסים והדבר היחיד שעבר לי בראש היה 'אוקיי, התאמנתי לקראת משהו ועכשיו אני צריך לעשות אותו'. בתוך הצבא המוסרי ביותר בעולם אתה צריך לעשות מה שמבקשים".
אין פחד?
"כשאתה בצבא, אתה במבחן. אין זמן לפחד ולהגיד 'חשוך פה'. אתה מתפקס ואתה צריך להוכיח את עצמך. להיות כל יום כל היום על מאה אחוז. הייתי עם האנשים הכי טובים בעולם הזה, שאני הכי סומך עליהם והרגשתי הכי בטוח בעולם".
בכניסה לשג'אעיה לא הייתה מחשבה של "אם אני לא אחזור"?
"אפילו לא לרגע. רק אחרי המבצע כשאתה חוזר ורואה את כל הרעש התקשורתי והתחושות של כולם אתה מבין איפה היית. כשאתה בפנים אין לך מושג. אתה לא מבין על מה כל המהומה".
כשהוא נשאל על אירועים אותם חווה במהלך הצבא, כנר מתקשה לענות. "אני לא זוכר תשעים ותשעה אחוז מהדברים שקרו לי בצבא. באופן כללי בחיים שלי אני מנסה להשכיח מעצמי דברים שהם פחות טובים. ואני באמת לא זוכר, לא זוכר פרטים. זו כנראה הדרך של המוח שלי להתמודד עם הדברים שעברו עליי".
קצת פוסט טראומטי.
"הרבה פעמים זה מצטייר כפוסט טראומה. אבל מבחינתי פוסט טראומה זו מילה מאוד מאוד גדולה. זו סקאלה רחבה שכולם נמצאים עליה. אני בכלל חושב שכל מדינת ישראל היא פוסט טראומטית. כולנו חווים משברים שנשארים איתנו. לכל אחד יש את ההתמודדות שלו עם מה שהוא עובר, בעיקר במדינה שלנו".
כלומר, גם בהקשר הצבאי?
"את הדברים שאני עברתי גם חייל בגבעתי וגולני יכול לספר לך, לכל אחד יש את הסיפור שלו. אני הייתי כאחד הלוחמים. כמוני היו עוד אלפים, אני לא שונה מהם. אני לא נפצעתי פיזית במבצע, וגם מבחינה נפשית, אני מנסה לקחת את זה למקום חיובי עד כמה שאפשר, לשיקום שלי. אני עד היום בקשר עם חברים שלי מהצבא וגם עם המשפחות של החברים שנפלו".
בצבא יצא לך לכתוב שירים?
"בצבא כתבתי יותר סיפורים קצרים, אבל זרקתי הכל לפח, הם לא אצלי יותר, וגם אם הם אצלי הם במגירה ואני לא אפתח אותם בחיים. אני לא רוצה, זה כתיבה של ילד בן 18, אני לא מוכן לראות את זה".
לפני תשעה חודשים, עם תחילת צילומי "הכוכב הבא", כנר הכיר את בת הזוג שלו, ליטל, סטודנטית בת 23. היום השניים חולקים דירה בחולון ונמנעים ככל האפשר מלחשוף את הזוגיות שלהם לעין הציבור. "אני בן אדם שמעדיף לשמור על חיי האהבה שלו פרטיים. אבל אני יכול להגיד לך שהיא בחורה מדהימה ואני אוהב אותה". הוא אומר בחיוך.
חייבת לשאול, בטח מתחילות איתך מלא בנות.
"את יודעת... כן, חיזרו אבל לא מלא. אבל מה זה משנה? אני בזוגיות. בואי נגיד שהזוגיות שלנו מאוד מאוד חזקה. בטח בשביל דבר כזה שלא מפריע אותנו לרגע. ההודעות אפילו לא מערערות אותי לרגע. לא אותי ולא אותה".
אז למה שלא תשתף תמונה של החברה באינסטגרם נגיד? זה אולי ירגיע קצת את המעריצות.
"האמת היא שאני לא כל כך יודע להעלות תמונה. תגידי לי איך מעלים תמונה ואז אולי".
ומה הלאה? מה הצעד הבא בקריירה?
"כרגע אני עובד קשה. בגלל שכל כך נקשרתי לקהל פה ואני מרגיש שכל כך נקשרו אליי אז טוב לי פה. טוב לי להמשיך בעברית ולהישאר עם הקהל שלי, אבל אחת השאיפות היא חו"ל. אין ספק".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: ערן ישראלי