בכניסה לדירה של שיר לוי בבת ים מחכות שתי הפתעות. הראשונה היא כלבת הפיטבול שלו, צ'לסי, שמזנקת עליי בטירוף, והשנייה היא דלית זריהן, היפה והפוני, שמסדרת משהו במטבח ומוגדרת על ידי לוי "חברה וידידה טובה". על זריהן לוי לא מרבה לדבר, אבל הכלבה היא סיפור אחר לגמרי. מדובר באהבת חייו והיא זוכה ממנו ליחס אבהי ואפילו ישנה איתו במיטה. כשהוא יוצא מהבית לכמה שעות הוא מיד נתקף בגעגועים. "כשהייתי בצילומים של 'חי בלה לה לנד' בלוס אנג'לס התגעגעתי לצ'לסי הכי הרבה", הוא מציין, "האקסית שלי, החברה לשעבר, שמרה עליה. היא כמו ילדה בשבילי. אין כמו אהבה של כלב".
התגעגעת לארץ כשהיית בצילומים בלוס אנג'לס?
"המון. לכן אין סיכוי שאני אעבור לגור שם. מאוד שמחתי שזה נגמר, כי ירדו לי עשר שנים מהחיים. זה היה מלחיץ מאוד. לא גדלתי על מוזיקה לועזית, האנגלית שלי לא טובה, ואני בן אדם מופנם וביישן שלוקח לו זמן להיפתח".
הסיבה שבגללה לוי ג'וניור הלך בכלל לתוכנית ריאליטי היא לא רק לטובת החוויה, החשיפה ואהדת הקהל - אלא כדי להילחם בחוסר הביטחון. "החלטתי שאני הולך לשבור את המחסום של הביישנות דרך המצלמות. אני בן אדם ביישן. אם אני נכנס למקום הומה אני מתכווץ, במסעדה אני הולך לשולחן בפינה. אם יקפצו עליי חבורה של ילדות בקניון אני לא אדע איפה לקבור את עצמי. בתוך הלב אני נהנה, אבל זה מאוד מביך אותי".
וזה עזר?
"'לה לה לנד' פתחה לי טיפה את הראש. אני ביקורתי כלפי עצמי וחרדתי, והלחצים שעמדתי בהם שם עזרו לי להשתחרר, קצת לא לראות בעיניים. אתה עומד מול ארבעה שופטים, המון מצלמות ואנשי תקשורת, ואין לך את הקהל שכבר מכיר אותך ומחבק. וזה מעמד מאוד מאוד מלחיץ. אבל פרגנו לי שם אנשים מאוד גדולים, לימדו אותנו איך להופיע על במה. עכשיו אני קצת יותר בטוח בעצמי".
ניצחת את התחרות הלטינית.
"כן, זכיתי באבליואיישן הלטיני, ואני לא יכול להגיד אם זכיתי בעוד. זה נתן לי ביטחון להמשיך הלאה והרגיע אותי".
לוי חשש בגלל האנגלית, פחד שיהיו צחוקים על חשבונו, אבל בסך הכל מרוצה מאיך שהוא נראה בתוכנית. אולי בגלל שהוא מעדיף לא לריב עם אף אחד. "אני יודע להוריד את הראש לפעמים כדי שהכל יהיה שקט ורגוע", הוא מסביר. "אבל עד גבול מסוים. הייתה לי שם מריבה קטנה והיה קטע שהתעצבנתי, אבל את זה תצטרכו לראות בתוכנית".
תזכה בלה לה לנד?
"יש לי סיכוי כמו לכל אחד אחר. אני מקבל המון תגובות טובות בפייסבוק שאוהבים אותי שם וגם שרית מקבלת, שהמון אנשים אוהבים אותה".
בין שרית אביטן לדלית זריהן
שרית, היא שרית אביטן, הזמרת בת ה-20 שכביכול מנהלת רומן עם שיר בתוכנית. הוא לא מוכן לחשוף מה באמת קורה בין השניים, אבל מודע היטב לצורכי העריכה, וגם לעובדה שהוא נמצא ב"לה לה לנד" על תקן החתיך, המשבצת שעליה ישב אביהו שבת בעונה הראשונה. "זו תוכנית טלוויזיה. יש להם אינטרס שהיא תצליח ויש להם את השיטות שלהם והשטיקים שלהם. אני לא מתערב להם, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים", הוא מבהיר.
השאלה היא אם זה אמיתי.
"ביני ובין שרית אביטן אין כרגע קשר רומנטי, ואני לא יכול להגיד אם היה לא היה, כי זה חלק מהסודות של התוכנית. אני יכול להגיד שאנחנו בקשר יומיומי ואנחנו חברים מאוד טובים".
היא אמרה לי בראיון שהיא אוהבת אותך בתור בן אדם ושאתם בונים את זה לאט לאט.
"אני גם אוהב אותה כבן אדם. היא אמרה לך את מה שאני אמרתי, רק במילים שלה. אני מאוד קנאי לפרטיות שלי ולא אוהב לחשוף את החיים האישיים שלי. אנחנו מדברים המון, אני לא יכול להגיד על מה. אין בינינו קשר רומנטי".
ודלית?
"אנחנו חברים טובים, ידידים טובים".
אתה עוד בגיל שמותר לצאת עם כל מיני בחורות.
"מי אמר שאני לא יוצא עם בחורות".
ולנצל את מעמדך כזמר מפורסם.
"יש הרבה בחורות שמתלהבות מהקטע. אני לא קופץ על כל הזדמנות, אבל אם אני רואה בחורה יפה ויש בינינו חיבור, אז אני לא שולל. אני מקבל הודעות בפייסבוק מהמון בחורות, ולרוב אני רוצה להשאיר את זה בגדר מעריצה. אלא אם כן אני באמת נדלק".
והלכת עם מעריצות?
"כן. כשאני יוצא מהבית זה סוג הבחורות שאני רואה. אני לא יושב בבתי קפה ופוגש כאלה שלא יודעות בכלל מה זה מוזיקה ישראלית ושומעות רק לועזית. הייתי רוצה שתהיה לי חברה כזאת, שלא מכירה אותי כזמר. ככה אני פחות אוכל תסביכים אם היא איתי רק בגלל שאני זמר".
אתה מתחיל עם בחורות?
"בהתחלה קשה לי, אבל כן. יש מצבים שהן מתחילות איתי. לא חסר".
מה השיר הכי רומנטי ששרת לבחורה?
"אני לא שר להן. כשמבקשים ממני לשיר אני נהיה ביישן. אני מקדיש להן שירים בהופעות".
אם עד עכשיו ללוי היו לא מעט גרופיות, אין ספק שהחשיפה ב"לה לה לנד" תביא לפתחו כמות היסטרית של מעריצים. גם הביקוש להופעות עלה, הוא מודה, ובכלל - התוכנית עשתה טוב לקריירה. "בעקבות 'לה לה לנד' נחשפתי, למשל, לקהל של ילדים שלא הכירו אותי אף פעם. הפייסבוק שלי מפוצץ. מהבחינה הזו היא עשתה לי רק טוב".
ומה זה עושה לאגו שלך?
"עושה טוב. מחזק אותי. נותן לי ביטחון ודרייב להמשיך הלאה. הייתה תקופה שהוצאתי והוצאתי שירים – וכלום. לא היו שום פידבקים מהתקשורת והקהל".
למה לא פרגנו?
"ציפו ממני לשיר מזרחית כמו אבא שלי, והלכתי לכיוון קצת שונה. אני אוהב שירים עם טקסטים טובים, לא להיטים של שבועיים-שלושה. אני בוחר שירים שהם לא קלילים ומסחריים, כמו למשל 'סלחתי לך' שכתב לי עמיר בניון. והקהל שלי אומר 'תמשיך ככה ואל תתפתה למוזיקה זולה שתכניס לך כמה שקלים לכיס'".
אז עשית מזרחית כדי להראות שאתה יכול?
"לא. זו מוזיקה שאני גם אוהב. גם עליה גדלתי. ואתה יודע, צריך לעבוד, לעשות חתונות, מועדונים. צריך גם שירים שמחים. אלא שבפופ המזרחי לא מצאתי את עצמי. בכל אלבום יש לי שניים-שלושה להיטי פופ מזרחי, לא יותר. אני מקשיב לעצמי שר שיר כזה ואני לא מאמין לעצמי".
כשלא פרגנו, היה זמן שחשבת לפרוש?
"לא לא. נולדתי לתוך זה, אני לא יכול לפרוש. זאת העבודה שלי והפרנסה שלי. זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות ושאני אוהב לעשות".
"אם הייתי זמר גרוע אבא לא היה עוזר לי"
לוי גדל בראש העין אצל סבו וסבתו להם הוא קורא עד היום אמא ואבא. מגיל תשע ידע שיהיה זמר. בגיל 22 עבר לגור בחולון עם אמו, והיום, בגיל 27, הוא שוכר דירה בבת ים, לא רחוק מאמו ומאחותו. אביו, ישי לוי, גר בשכונת תל כביר בדרום תל אביב, עשר דקות נסיעה ממנו, אבל השניים לא התראו כבר כמה חודשים.
הסכסוך המתוקשר, לדברי לוי, התחיל ממשפט שאביו אמר בסרט שעשה עליו דני ענבר. "הוא אמר שאני יותר טוב מכל הזמרים הצעירים, אבל בשבילו אני לא מרגש ואני לא זמר מספיק טוב", הוא נזכר. "שם הכל התחיל, ובכל ראיון שאלו אותי מה אני חושב על זה, וזה הופיע בכל מיני כתבות ודברים נופחו והוצאו מהקשרם. התקשורת עשתה בינינו חור מאוד גדול ביחסים, זה נראה כאילו אנחנו במלחמה, וזה ממש לא ככה", הוא מתעקש.
אז איך היחסים היום?
"אני ואבא שלי בסדר גמור. אף פעם לא היינו ממש בקשר. אנחנו לא מדברים בטלפון 'אהלן, אבא מה נשמע'. כשאני רואה אותו אנחנו מדברים. אנחנו לא ברוגז. הייתי אצלו בראש השנה".
ומאז ראש השנה לא ראית אותו?
"לא".
זה הרבה זמן. הוא לא גר על הירח.
"אין ספק שהבלגן בתקשורת וחוסר הפרגון מצידו והסכסוך בינינו עשו לא טוב ליחסים. אף פעם הם לא היו כאלה טובים, אבל עכשיו זה החמיר. אבל זה אבא שלי, הוא תמיד בלב שלי, זה שאני לא הולך אליו לא אומר שאני לא אוהב אותו. כל הזמן מדברים איתי עליו בראיונות. זה מסוג הדברים שמרגיזים אותי. ואם לא הייתי הבן של ישי לוי אז לא היה לכם על מה לדבר איתי?".
אם לא היית הבן שלו היה לך יותר קשה להיכנס לתעשייה, לתקשורת.
"ואולי ההפך? אולי בגלל שאני הבן שלו כל הזמן עושים השוואות? תמיד זה סובב סביבו ותמיד יש את ההשוואה. הדרך שאני עושה היא בזכות עצמי, זה בכלל לא קשור אליו. אנשים מעריכים אותי בזכות מי שאני, בזכות המוזיקה והשירה שלי. אם הייתי זמר חרא זה היה עוזר לי שהוא אבא שלי?".
חושב על סולחה?
"זה סיפור מורכב של המון שנים. לא גדלתי עם אבא שלי. קראתי 'ישי' עד שיום אחד הוא התעצבן וצעק עליי 'אני לא ישי אני אבא שלך'. אני עם עצמי חושב איך לפתור את העניין הזה, ונראה לי שאני לא רוצה יותר לדבר על היחסים שלי איתו".
לשיר "כשאבא לא היה יכול", זה לא לתקוע לו סיכה קטנה?
"ממש לא. אף פעם לא התכוונתי לעקוץ אותו. אני מכבד אותו מאוד. השיר הזה ישב אצלי במחשב במשך שנה ולא הוצאתי אותו כי אכלתי תסביכים על מה יגידו. שאני רוכב על הגב של אבא שלי. אבל השיר הוא לא על אבא שלי אלא על הילדות שלי, על הבריחה למוזיקה. בסוף החלטתי שגם ככה מדברים בתקשורת, אז מה זה משנה. מה, בגלל שיש לי בלגן עם אבא שלי אני לא יכול להוציא שירים שאני ממש אוהב ושיעשו לי שירות מצוין לקריירה?".
אתה מבין אבל שהפיצוץ הזה עשה אותך הרבה יותר מפורסם.
"זה לא הביא לי הופעות. אף אחד לא התקשר להזמין הופעה בגלל שדיברתי על אבא שלי בעיתון. אבל אני חושב שמה שקרה זה מה שהיה צריך לקרות, ובאמת שאין לי על מה להצטער".
אם מבקשים ממך לשיר שירים שלו בהופעות?
"אם זה שיר אחד או שניים זה בסדר, זה אפילו מכבד את אבא שלי".
היום אבא שלך הוציא אלבום מחרוזות נוסטלגיות.
"אז עכשיו חידשת לי. ידעתי שהוא עובד על זה אבל לא ידעתי שיצא. עוד לא שמעתי אני צריך לשמוע את זה".
אתה עצמך הוצאת את "מי שאוהב יודע" שהוא שיר רטרו למזרחית של פעם.
"התחברתי ליוסי גיספן. אני ממש אוהב את המוזיקה של פעם כי גדלתי עליה. בהתחלה חשבתי לחדש שירים, כמו 'הפרויקט של רביבו' כי הסגנון הזה חוזר עכשיו ואני ממש מבסוט. אז אני ויוסי גיספן התחברנו ויהיו באלבום שלי 6-7 שירים קצביים שגיספן גם כתב וגם הלחין. עוד מעט ייצא עוד סינגל בסגנון הזה".
למרות שהדיבור על אבא שלו קצת מרגיז אותו, שיר נשאר רגוע יחסית. אפשר לראות בתזוזות קטנות של תווי הפנים שהיה מעדיף שלא לדבר על הנושא, אבל הכל בשליטה. ככה הוא. דם קר. מדבר בשקט. מעשן כמה סיגריות. נשאר אדיב. ואתה תוהה אם יש בתוכו איזה הר געש שעלול להתפרץ מתישהו. "קשה לעצבן אותי אני לא מתעצבן בקלות", הוא מודה, "אבל אם אני מתעצבן אז אני מתעצבן עד הסוף".
מרכילות הוא לא מתרגש. "זה חלק מהעבודה. אני בדרך כלל לא יוצא מהבית, אני לא יוצא למועדונים, לא מבלה, אני לא רוקד, המוני לי מדי. הבילוי שלי זה פעם בשבוע לשבת עם חברים, להפעיל מערכת קריוקי, קצת לשתות בירה, וודקה רד בול. זה בשבילי בילוי".
עם חברים מהתעשייה?
"אין לי חברים מהתעשייה. אני מכיר המון אנשים אבל אין לי משם אף חבר קרוב".
אני לא אמצא אותך בארבע בבוקר במועדון חשפנות באלנבי עושה קוק.
"אם הייתי רוקיסט אז אולי (צוחק). אבל ממש לא. אני מעדיף להישאר בבית ולבשל לחברים. יודע להכין מה שאתה רוצה. ההתמחות שלי זה קציצות ברוטב עגבניות עם תפוחי אדמה שלמדתי להכין מאמא שלי. אם לא הייתי זמר הייתי פותח מסעדה. בגיל 15 עבדתי בשווארמה בראש העין, הייתי מכין לאנשים מנות וכולם אמרו שהם הולכים לאכול אצל הבן של ישי לוי".
"אני יכול להיות אחד הגדולים בארץ"
"יום אחד תבקשי" הצליח בגלגלצ. גם אם התעשייה או הקהל המזרחי לא מפרגן, אתה מגיע אליהם דרך המיינסטרים, דרך שיר כמו "בורח מהכל".
"גלגלצ שידרו רק שיר אחד שלי מתוך שלושה אלבומים, וזו תחנה ציבורית. חוץ מאייל גולן איזה עוד זמר מזרחי מושמע שם? אבל הכיוון שלי לא מזרחי כמו שכולם עושים. בחרתי לעשות משהו ייחודי, בלי להישמע פלצן. זאת דרך ארוכה, אבל אני מרגיש שמשנה לשנה הקהל שלי גדל. עכשיו עם 'לה לה לנד' והשיר החדש נהיה ממש רעש, זו ממש תקופה טובה".
אתה מוכן לכוכבות?
"ועוד איך, במאה אחוז. אני רק מחכה לרגע הזה ואני אתמודד איתו מצוין. שנים אני מנסה לפרוץ. יש אנשים שההצלחה באה להם בקלות, הם נהיים פתאום כוכבים גדולים ואז קשה להם להתמודד. אבל אני כבר המון זמן בתעשייה, ואם זה בא לאט ובא לא קל אתה יודע איך לשמור על זה. יש לי מנהלים טובים שעושים עבודה מצוינת ואני מאוד רוצה להצליח, יש לי את הדרייב".
אבל זה לא מ"לה לה לנד" ישר לקיסריה.
"ממש לא. השאיפה שלי זה להישאר פה להרבה זמן. לתפוס פינה חמה במוזיקה הישראלית. לא להיות זמר של כמה שנים וללכת. צריך לצבור קהל שהולך איתך דרך ומאמין בך. הופעתי ביום ראשון האחרון במועדון ה'דבלין', וזו פעם ראשונה שהרגשתי שהקהל ממש אוהב אותי בצורה יוצאת דופן. הייתה תקלה בהגברה ולא יכולתי להמשיך את ההופעה, והקהל הגיב בצורה מדהימה. באו להצטלם איתי ופרגנו לי".
הקהל אוהב צנועים, לא שחצנים, וצריך הרבה להיטים.
"צריך להוציא שירים טובים. אני חושב שבכל ארבעת האלבומים שלי יש להיטים שהתפספסו. גם באלבום הזה יש שירים שאני מאמין בהם, שירים שאני מאוד אוהב אבל הקהל עוד לא".
יש לך, למשל, להיט ברמה של "תגידו לה" או "ערב טוב לך"?
"אם הייתי מתחבר לשירים כאלה היה לי יותר קל להצליח. אני לא אשיר שיר שאני לא מתחבר אליו. אני גם לא יכול לדעת מה יהיה להיט ומה לא. כל המוזיקה שלי מורכבת משירים שאני אוהב ורוצה לשיר. מה שחסר לי זה רק להתמיד. אני מאוד מבסוט מהדרך שאני עושה".
לאן אתה יכול להגיע?
"אני זמר מאוד מאוד טוב. יש לי מקום מאוד גדול בתעשייה הזו. אני לא סתם עוד זמר. אני יכול להיות אחד הגדולים בארץ".
אז ניפגש בקיץ בקיסריה?
"בעזרת השם, הלוואי".
*שיר לוי יופיע ב-18 בפברואר במועדון הרידינג 3 בנמל תל אביב.