פסח הוא החג הכי משפחתי בתרבות היהודית והישראלית. אותו מוסד משפחתי קדוש, שמחבר את בניו ובנותיו בקשרי דם וקשרי נישואים, מוצא את עצמו מתגבש מחדש בנסיבות החג. החמולה מתכנסת, מתחברת, מגשרת על פערים. כולם יחד, בשבט - וכמה שיותר גדול יותר טוב. צפוף, אולי לפעמים לוחץ, אבל חם ונעים. תחושה פמיליארית אמיתית, על היפה והפחות שבה, על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק.
המוזיקה הישראלית התברכה בתחושה משפחתית חזקה מאוד. עולם קטן, תעשייה מרוכזת, כולם מכירים את כולם. ובתוך אלה צמחו המשפחות המוזיקליות, בהן יותר מאדם אחד הופך לאמן וזמר ועוסק במוזיקה ויצירה. ב-120 שנות זמר עברי ו-64 שנות מוזיקה ישראלית נולדו דורות ממשיכים, כשהגנים של הכישרון עברו מאב לבנו, מאם לבתה. תופעת הבנים-של והבנות-של הלכה והתרחבה. לשרונה אהרון נולד דיויד ברוזה, לברכה צפירה נולד אריאל זילבר, לנחצ'ה היימן נולדה סי, למוצי ואילנה אביב נולדה דין דין, ליהונתן גפן נולד אביב, לשלום חנוך נולדה רומי ולבתו מאיה נולדו יהלי ועומרי, והדוגמאות רבות מספור.
בחג הזה בחרנו להתמקד ב-12 משפחות מוזיקליות ישראליות. שורשיות, גאות, אהובות, שכולם מכירים ומוקירים. הן באו מקצוות תבל, מסמלות את קיבוץ הגלויות הישראלי במיטבו. כמו ב"שיר השיירה" המפורסם של עלי מוהר ז"ל ואריק איינשטיין יבדל"א, המשפחות האלה הגיעו ארצה מפרס ומפולין, מתימן ומרוסיה, מארצות הברית של אמריקה ומטורקיה, מרומניה וממרוקו, ממרכז אירופה ומצפון אפריקה, מקיבוץ כנרת ומהמעברה של רחובות, מהמושב השיתופי בגליל ומסמטאות יהוד, מהמושבה רמת השרון ומשוק מחנה יהודה בירושלים. גם הן יצטופפו הערב לליל הסדר, אבל רגע לפני הן מספרות איזה גנים צריך כדי ליצור את הפסקול בארץ הזאת.
משפחת בנאי: "אצלנו לא הייתה שום דחיפה לכיוון היצירה או הבמה"
מי בשושלת: בבית ברחוב האגס 1 ליד שוק מחנה יהודה נולדו שישה אחים: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, חיים וגבריאל, ואחות. יוסף הוא יוסי בנאי ז"ל, בנו הוא יובל בנאי מלהקת "משינה" ונכדו אלישע בנאי מלהקת "אלישע בנאי ו-40 השודדים". גבריאל הוא גברי בנאי משלישיית "הגשש החיוור", בניו הם בעז בנאי ואורי בנאי. ילדיו הזמרים של יצחק הם מאיר ואביתר. אהוד בנאי הוא בן דודם, בנו של השחקן יעקב בנאי ז"ל.
אהוד בנאי, שיצר ושר את השיר "האגס 1" על אותו בית משפחה מיתולוגי אומר: "הסוד של המשפחה שלנו הוא באמת סודי. אני לא בטוח שאני בעצמי מבין אותו ואולי כדאי שיישאר כזה, קצת סודי. אבא שלי, יעקב, תמיד אמר שהכל התחיל מהסבא שלו אליהו, שהיה מספר סיפורים ומנגן בעוד. המיוחד במשפחה שלנו הוא השילוב בין יצירה מאוד אישית שמבטה מופנה כלפי פנים, לבין מבט החוצה אל הזמן, המקום והסביבה שבה אנו חיים. יש אצלנו שילוב מעניין ואפילו סותר, בין נונקונפורמיזם וחוסר שייכות, לבין שורשים שנטועים עמוק. כמו כן יש התייחסות ליצירה, לעבודה ולהופעה מול קהל בכמעט חרדת קודש, בכוונה מלאה, ברצינות גמורה, ויחד עם זה עם איזו קריצה ומבט מהצד, בלי פאתוס מיותר".
מהי לדעתך התרומה החשובה ביותר שלכם למוזיקה הישראלית?
"התרומה היא עצם היצירה רבת הפנים והגוונים והנגיעה שלה כמעט בכל תחום בחיים עם שילוב ייחודי של עצב והומור, ציניות וחום אנושי רב. אפשר גם להוסיף, מבחינה מוזיקלית, את המיקס בין שיראז ללונדון, ובין ירושלים לפאריז".
מה לא יודעים על המשפחה וחשוב שיידעו?
"טוב, היה מרתף עינויים מתחת לבית ברחוב האגס 1 והכריחו אותנו לשיר. סתם סתם. האמת היא הפוכה. לא הייתה שום דחיפה לכיוון היצירה או הבמה, אלא להיפך: 'תחשוב טוב אם המקצוע הזה מתאים לך, כי זה ממש לא קל'. נראה לי שהבנאים הגיעו אל המקצוע הזה בגלל דחף יצירתי אמיתי ולא בגלל הצורך להיות מפורסם. כמו כן כדאי לדעת שהסבא שלנו, מאיר, היה ירקן – ושרוב בני המשפחה מכורים לכוסברה".
משפחת ארצי: "זה בית שהכל בו מגיע בווליום גבוה מאוד"
מי בשושלת: שלמה ארצי, אחד האמנים הגדולים והמצליחים במוזיקה הישראלית בכל הזמנים; בן ארצי, בנו של שלמה, זמר ויוצר; יהונתן ארצי, האח הצעיר, עושה השנה את צעדיו הראשונים במוזיקה, לומד בבית הספר "רימון" ואף הופיע עם אחיו ב"פסטיבל הפסנתר".
"אני בא מבית שהכל בו מגיע בווליום גבוה מאוד - האהבה, העלבונות, ההתקרבויות וההתרחקויות, הכל מאד רגשי וכולם מאד מאוד מחוברים לכולם", אומר בן ארצי. "בשבילי המשפחה היא עוגן, היא הסמן שלי למאיפה אני בא ולפעמים גם מאיפה אני רוצה לזוז. בתוך החיים האלה שבהם הכול משתנה וחולף, המשפחה היא הדבר הוודאי והנצחי.
"השירים של אבא שלי, מבלי שבהכרח הוא עצמו התכוון לזה, הפכו להיות הפסקול של הישראליות. הוא הצליח, ועדיין מצליח, לנסח עבור האנשים שחיים פה את רגעי השמחה ורגעי העצב בחיי היומיום שלהם".
מאיפה הוא ספג את המוזיקה?
"כילד, אבא שלי היה נוסע כל קיץ לסבא שלו, איש דתי שהיה גר בקריית ים, והוא היה לוקח אותו לבית הכנסת להתפלל. אבא שלי מספר שבתפילות ההן נולדה אצלו המוזיקה. לסבא שלו היה קול יפה מאוד כששר בזמן שהתפלל. אולי ממנו הגיעה אלינו המוזיקליות.
"ועדיין, השורשים המוזיקליים שלנו הם לא רק בהכרח משהו שאתה רוכש מהסביבה, אלא משהו שהוא בדי.אן.איי של הנשמה שלך, חלק מהזהות ומהמהות שלך. משהו שבאופן מסוים אתה נולד איתו. אם יש לך את המוזיקה בתוכך ואתה גדל בבית מוזיקלי אז תפקידו של הבית הוא להיות הטריגר שמגרה את כל המוזיקה שבתוכך לצאת החוצה בגיל צעיר ולהתפרץ".
איך הבית של אבא שלך הפעיל אצלך את הטריגר הזה?
"נולדתי לבית שכל הזמן היה בו עיסוק במוזיקה. מאז שאני זוכר את עצמי שמעתי את אבא שלי שר ומנגן וכשהגעתי לגיל שמונה נמשכתי לפסנתר והתחלתי לחפש אקורדים, כי רציתי גם לדבר בשפה הזו. היה לנו חדר מוזיקה בחצר שבו כילד הייתי מעביר ימים שלמים בנגינה בפסנתר, תופים, בס, וגיטרה ובערבים היינו אבא ואני מנגנים יחד. חלק מהשירים שלו, באותם ימים, נולדו דרך הנגינה המשותפת שלנו".
משפחת שבת: "אני קולט את הסלסולים הטורקיים של הבת שלי, וזה מרגש אותי עד דמעות"
מי בשושלת: שלומי שבת, אחד מזמרי הנשמה הגדולים בישראל; לאה שבת, אחותו, גם היא יוצרת אהובה וזמרת ענקית, שתרמה לאוצר המקומי שירים כובשים במיוחד; אביהו שבת, בנו של שלומי, שבאלבום הבכורה שלו יצר שורה של להיטים תיכוניים אותם הגדיר כ"פופ טורקי"; מנור שבת, בתו של שלומי, מפלסת בימים אלה את דרכה במוזיקה עם להיט חדש ושירים שהוציאה בעבר.
"אני לא יודע להגיד אם זה גנטי, אבל אני כן יודע שהסבא והסבתא שלי ניגנו על עוד", מספר שלומי שבת. "כילד, הכי השפיעה עלי תופעת הרוק'נרול, זה סחף אותי. אלביס, לד זפלין, הביטלס. הם היו ממש מודל לחיקוי בשבילי. אני זוכר שקניתי גיטרה והתחלתי לנגן, ואז גם לאה לקחה את הגיטרה והתחלנו ליצור שירים, יחד ולחוד. הילדים שלי ספגו את הנגינה והשירה וההופעות מגיל אפס ממש".
באיזה בית גדלתם אתה ולאה?
"בית מאוד מוזיקלי. בעיקר מוזיקה טורקית שאמא שלי שמעה כל היום. גם הילדים שלי גדלו לזה, ואני בעיקר מרגיש את זה עכשיו שאני קולט פתאום את הסלסולים הטורקיים של הבת שלי וזה מרגש אותי עד דמעות".
אתה יכול לאפיין את התרומה שלכם למוזיקה הישראלית?
"קשה לי לענות בשם כולם. החלום שלי היה להשאיר שריטה על כדור הארץ. זה מה שקיוויתי לו לפני שהשירים שלי נכנסו לפנתיאון הישראלי. ללאה יש שירים שהם נכס צאן ברזל ולדעתי יישארו לעד. אגב, המון ילדים פונים אליי, עושים עלי עבודה בבית ספר. ובכלל, לאחרונה אני רואה בקהל הרבה ילדים שמגיעים אליי דרך הפייסבוק. זה מאוד מרגש שאנחנו מצליחים להגיע גם לדור הצעיר ושיש המשך לדברים".
מה לא יודעים על המשפחה שלכם וחשוב שיידעו?
"אולי לא יודעים שאמא שלי שרה יפה, ושאח שלי שר מדהים. הוא מושפע יותר מהצד היווני והטורקי, ממש מהשורשים".
משפחת קלינשטיין ויהאן-פרוז: "הבנות שלנו ידעו בגיל שנתיים לדקלם את הביטלס"
מי בשושלת: רמי קליינשטיין, יוצר ומבצע שאחראי על שורת להיטים איכותיים; ריטה, זמרת עם קול ענק שכבשה את כל במות ישראל ובאלבומה האחרון דווקא חזרה לשורשייה הפרסיים; הבנות משי ונועם קליינשטיין – אחת זמרת בלהקה צבאית, השנייה שרה בעיקר באירועים משפחתיים. לשתיהן צופים עתיד מוזיקלי ורוד. נצר נוסף למשפחה היא הזמרת לירז צ'רכי, אחייניתה של ריטה, שהוציא אלבום בכורה לפני כמה שנים ובימים אלה נערכת להוצאת אלבום שני.
"אני חושב שמעבר לכישרון הטבוע שיש בבן אדם. זה כמובן תלוי באיזה משפחה אתה גדל", אומר רמי קלינשטיין. "בזמנו, השורשים המערביים שלי בעצם הביאו אותי לעשות הפקות שעוד לא נראו בארץ - גם באלבומים שלי וגם של ריטה. השילובים עם הקול המיוחד שלה בלי ספק שהשאירו חותם במוזיקה הישראלית, ואני גאה בזה מאוד.
"הבנות שלי גדלו עם מוזיקליות בדם שלהן. לא רק במובן של לשיר ולהופיע, אלא גם להכיר את כל סגנונות המוזיקה ומגיל שנתיים לדעת לדקלם שירים של הביטלס, אלטון ג'ון, ברברה סטרייסנד וכמובן כוורת ושלום חנוך הענקיים. זה לא פחות חשוב בעיניי גם לילדים שלא גדלים במשפחה שמוזיקה היא כל חייה".
משפחת לוי: "ליל הסדר אצלנו זו הופעה לכל דבר"
מי בשושלת: ישי לוי, זמר מזרחי שפרץ אל אמצע הדרך של המוזיקה הישראלית באמצע שנות השמונים ונחשב בעיניי רבים "הקול הגדול מכולם"; נתי (נתנאל) לוי, אחיו; רובי, בן דודם של השניים; שיר לוי, בנו של ישי – כולם זמרים עם להיטים רבים.
"הסבא רבא שלי ז"ל נפטר לפני חמש שנים בגיל 106 והוא סיפר שגם אבא שלו היה צועק מהמיטה בבוקר 'תפילה תפילה' והיו שומעים אותו בכל הכפר בתימן", מספר ישי לוי. "הוא היה מעיר את כולם לצאת מבקתות החימר שלהם כדי לקום לשחרית. אבא שלי, סעדיה, יש לו קול, שאני מתחנן לקול כזה. עם כל המתנה שהקדוש ברוך הוא הביא לי, אני מתחנן שיהיה לי את הקול שלו. כשהוא עולה לבמה בבית כנסת, בשבת או בהוצאת ספר תורה, אף אחד לא מצייץ".
איך זה השפיע עליכם כזמרים?
"אבא שלי לא ויתר לי ולנתי על לימוד טעמי המקרא, שאני משתמש בהם בעברית שלי בדיבור וגם בשירה. אנחנו שמענו שירה בבית הכנסת, משם באנו, עם כל ההטעמות".
אתה יכול לתאר את התרומה שלכם למוזיקה בארץ?
"בצניעות רבה אני אומר שהתרומה רבה. אבל זה שחצני מדי, שאת זה יגידו אחרים. אני על במות משנת 78' עם להקת ה'שובלים', עם מישל כהן ובן מוש מורי ורבי. התפרסמתי בשנת 83' ולמעשה, אפשר לומר שנתי ואני מפורצי הדרך של המוזיקה המזרחית".
והבנים שלך הולכים בדרכיך.
"הבן הקטן ירין, שעוד ארבעה חודשים בר-מצווה, ילך בדרכי. הוא מתופף ומנגן, הוא מוזיקאי. אני לא רוצה לעשות לו עין, אבל הוא מחונן. מגיל שלוש הוא עושה דברים שהוא בכלל לא מבין שהוא עושה אותם, כמו לשיר קול ב' ורבעים. אני לא לוחץ אותו בכוונה, הוא בזמן שלו. הבן הגדול שלי שיר מתחיל את הדרך שלו. הוא זמר ויוצר מצוין, ואני צופה לו עתיד מזהיר. רק שיהיה יותר ממושמע קצת".
מה סדר השירה אצלכם בליל הסדר?
"בליל הסדר הקרוב כולנו יחד בלי נדר אצל אבא שלי. כל שנה כמעט אנחנו נפגשים. אבא מתחיל לשיר ואחרי זה הוא נותן הוראות, 'עכשיו ישי, עכשיו נתי' -ואנחנו שרים. זו הופעה לכל דבר".
משפחת פיק: "אנחנו כל הזמן מתעדכנים מוזיקלית, זה חלק מהעניין"
מי בשושלת: צביקה פיק, זמר, מלחין ומחלוצי הפופ דיסקו הישראלי. אחד הזמרים האהובים בישראל כבר למעלה מ-40 שנה; מירית שם-אור, גרושתו של פיק והכותבת של רבים משיריו; דניאלה ושרונה פיק, בנותיו של הזוג שפרצו כצמד מוזיקלי עם אלבום משותף שזכה להצלחה.
"כישרון זה משהו שנולדנו איתו", קובע צביקה פיק. "מהצד שלי של אמא שלי כולם מוזיקאים. הסבא, הדודים, כולם ניגנו בתזמורות או היו פרופסורים למוזיקה בקונסרבטוריון בפולין. מי שלא ניגן בפסנתר ניגן בכינור, לא יכולת להתחמק. אני מגיל אפס כותב, הבנות כותבות מגיל קטן. בגיל 4-5 התחלתי ללמוד מוזיקה, בגיל 6 המצאתי מנגינות משלי במקום לתרגל את הקלאסית שנתנו לי לתרגל.
"מה שמייחד את המשפחה שלנו הוא אהבת המוזיקה ועולם הבידור. צריך לאהוב את ההופעות, הבמות, הקהל, התאורה, התלבושות, את כל השמחה הזו. אצלנו גם שומעים בבית המון מוזיקה והולכים לכל ההופעות הגדולות שמגיעות לארץ, נוסעים לאירוויזיונים, לפסטיבלים, קונים דיסקים. אנחנו במשפחה כל הזמן מתעדכנים מוזיקלית, זה חלק מהעניין".
המוזיקה הקלאסית השפיעה על התרומה שלך למוזיקה בארץ.
"השפעה קלאסית על ההלחנה מגיעה כמו שכל מה שאתה חווה וגדל איתו משפיע עליך. לשמוע יצירה של שופן משפיע עלי כמו לבלות בדיסקוטק בארבע בבוקר. אני כתבתי וכותב את מה שאני מרגיש, בלי לחשוב אם זה מהפכני או לא. עשיתי תמיד פופ אמיתי, שצמח דווקא על רקע שירי ארץ ישראל ולהקות צבאיות וים תיכוני. הפופ שלנו נשמע עם צליל כמו בחו"ל. אולי זה הקסם שבגללו שיר כמו 'דיווה' זכה באירוויזיון. אני הושפעתי מהרולינג סטונז ודיוויד בואי והבי ג'יז, והבנות שלי ממה ששמעו אצלי בבית ומפופ של אמ.טי.וי מהדור שלהן".
לאשתך לשעבר, מירית שם-אור, היה חלק בהצלחה שלך, ככותבת.
"היא כותבת מבריקה שכתבה חלק נכבד מהמילים ללהיטים שלי, יותר מכותבים אחרים. זה בהחלט שיתוף פעולה מעניין. קל לי לכתוב למילים שלה. בעיני היא הכותבת הטובה ביותר בארץ. היא כתבה שלאגרים שעד היום כולם, מילדים עד גדולים, שרים אותם בעל פה".
משפחת תבורי: "הילדים נולדו מכמה אמהות, אז לכל אחד מהם יש סגנון משלו"
מי בשושלת: שימי תבורי, מגדולי הזמרים בארץ ויוצר של שורת להיטים ארוכה שהביאה את המוזיקה הרומנטית והים תיכונית אל לב המיינסטרים הישראלי; לשימי יש שבעה ילדים משלוש נשים שונות, וארבעה מבניו הם זמרים - אלירן, בן-אל, דניאל ואריאל, שכיכבו לצדו של האב בתוכנית "התבורי'ס" ששודרה בערוץ 24 והציגה על המסך את מיטב הכישרון המשפחתי.
"אנחנו מאוד ישראליים, כי אנחנו משפחה של קיבוץ גלויות", אומר שימי תבורי. "בגלל שהילדים שלי נולדו מכמה אמהות, לכל אחד מהם יש לו את הסגנון שלו. חלקם הם אמריקאים שחיו כנערים שם, וחלקם גדלו בארץ, אז כל אחד עם הסטייל שלו. יש לנו עכשיו מופע משותף שבו דניאל שר באנגלית שירים של ברונו מארס, אלירן שר מייקל ג'קסון, בן אל שר מזרחית, ואני יש לי את הלהיטים שלי. דניאל נראה אשכנזי, אז הילד שר את 'ברצלונה' ונותן מאעוול כדי להוכיח שהוא תימני ולא רוסי. לאחרונה ריגש אותי מאוד בן אל, שכתב ושר את השיר 'אבאל'ה' שמוקדש לי".
ולך עצמך יש תרומה יפה למוזיקה בארץ.
"אני בין המייסדים של הז'אנר המזרחי, עוד לפני שהיו זוהר ארגוב ויואב יצחק וחיים משה, כשהם עוד היו אנונימיים אני הייתי לפניהם. פרצתי בשנות ה-70, יצרתי שירים יפים שהקהל אוהב, ודרך השירים תרמתי גם למדינה כשהופעתי בפני חיילים, ילדים עיוורים, חולי סרטן, הרבה הופעות בהתנדבות".
מהו השורש המוזיקלי שלך?
"התפילות של אבי יוסף ז"ל שנולד בתימן, ואני עוד הייתי שומע אותו מתפלל. למדתי תפילות בתימנית ממנו ומאחי, שהיה שר כמו זמיר. הכל בא מבית הכנסת. כל התפילות של התימנים הן בסגנון שירה עם חצאי ורבעי טונים".
מה לא יודעים על התבורי'ס?
"יש לי אחות חורגת בת 100 בשם שמעה (שושנה) שגרה בראש העין. היא הייתה זמרת בתימן. ביקרתי אותה לאחרונה, היא עוד שרה, שתהיה בריאה".
משפחת חיטמן: "המילה הראשונה שאמרתי הייתה 'תקליט'"
מי בשושלת: עוזי חיטמן ז"ל, זמר ויוצר שהעמיד שורת שירים למבוגרים וילדים שנכנסו לקלאסיקה הישראלית; אוהד חיטמן: אחיינו של עוזי, בימים אלה מסיים אלבום שלישי; תמיר חיטמן: אחיו של אוהד, כותב ושר בצרפתית ומלמד פיתוח קול; ענת-אסתר חיטמן, אחות נוספת, שהשתתפה ב"כוכב נולד" ומוציאה בקרוב אלבום בכורה לכיוון הרוק.
"המילה הראשונה שאמרתי היתה 'תקליט'", אומר אוהד חיטמן. "סבא שלי, אברהם, היה חזן בבית כנסת, והוא השמיע לעוזי ולאבא שלי גם חזנות וגם ביטלס. לזכותו של אבא שלי יאמר שהוא היה מכריח אותי לנגן שירי ארץ ישראל בפסנתר ובזכותו אני מכיר המון רפרטואר. אמא שלי, שהיתה ילדת פלא ושיחקה בתיאטרון, החדירה לנו את האמנות בבית.
"כולנו במשפחה הושפענו מהאווירה המוזיקלית שהייתה בבית, אבל אנחנו מאוד שונים וכל אחד לקח אותה למקום אחר. אני עושה מוזיקה לתאטרון ומופיע עם גילה אלמגור. תמיר למד מוזיקה בפריז וענת ברימון. מה שמחבר אותנו זה האמת של עוזי, מה שהוא עשה. רק אחרי מותו קלטו את גודל היצירה וההיקף והעומק. אני שר כיום שירים שלו בהופעות ומעבד אותם לסגנון שלי, אבל אי אפשר לטעות במלודיות ובטקסטים של עוזי. הוא השאיר חותם, ללא ספק. אני והאחים שלי עוד בהתהוות. עוד לא אמרנו את כל מה שאנחנו רוצים להגיד".
מה למדתם מעוזי?
"מוסר עבודה גבוה והרצון כל הזמן ללמוד ולחפש ולהעביר הלאה. המורה לפיתוח קול רחל הוכמן אומרת שהקול שלי מזכיר אותו, שזה גנטי, במיתרים. אני לא צנוע, אבל אני מתיימר להיות. הוא היה צנוע באמת, אני לא".
משפחת עטרי: "לא יכולתי לנסוע להופעה, אז אחותי החליפה אותי"
מי בשושלת: יונה עטרי, כבשה את הבמות בשנות ה-60' במחזות זמר כמו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ועדיין מופיעה על במות ושרה; גלי עטרי, אחת הזמרות הבכירות והמצליחות בפופ הישראלי; מומי לוי, האחיין של השתיים ואחד מזמרי הנשמה הטובים בארץ; שי-לי עטרי, אחיינית נוספת, בוגרת "רימון" שעובדת בימים אלה על אלבום הבכורה.
"אבא שלי, שלום עטרי ז"ל, היה חזן בבית כנסת בשעריים, ברחובות", מספרת גלי עטרי. "הוא נפטר כשהיינו ילדות אבל עשרות שנים אחרי, כשאני מגיעה לשם, עדיין לא שוכחים אותו. הוא היה עושה להם דמעות בעיניים כששר 'כל נדרי'. הוא היה זמר תימני ששר טוב וזה תענוג, אני מתרגשת מזה עד היום. אמא שלי גם שרה יפה. באנו ממשפחה דתייה מאוד שכל יום שישי שרו בה מזמורים וניגונים. חגים אצלנו זה היה לשיר, ובעצם גדלנו על מוזיקה".
איך נראה אצלכם ליל הסדר?
"כולם שרים, צועקים, צוחקים, לפעמים צורחים, הרבה רעש ושמחה. כל האחים והאחיות שלי שרים נורא יפה. גם אחותי שוש עטרי ז"ל שרה בפנימייה בטקסים. אמא של מומי, רחל, היא זמרת מדהימה ששרה במקהלה ברחובות אבל לא עשתה קריירה. פעם הייתה לי הופעה במינכן, הופעה קצרה של ארבעה שירים עם פלייבקים ולא יכולתי לנסוע, אז רחל נסעה להופיע במקומי. הודענו להם שאחותי תחליף אותי".
איך את רואה את תרומתכם למוזיקה?
"המוזיקה שהוצאתי כאן בארץ היא מוזיקה ישראלית, קיבוץ גלויות. שילבתי בין איכות לבין עממיות ויצא משהו שלא היה כאן קודם, לדעתי: פופ ישראלי שהוא לא חיקוי של שום דבר. וזאת תרומה. המשפחה שלנו הביאה מוזיקה עדתית ואתנית לתוך הפופ. יונה היא עדיין חיית במה וזמרת לא פחות ממני. מחזות הזמר שלה רצו במשך אלף הצגות ולא היה אז פרומואים ופייסבוק, נטו מוזיקה. למדתי ממנה רצינות והתייחסות לבמה. בעיני מומי הוא זמר בינלאומי שהביא סלסולים 'שחורים' מיוחדים מאוד, שילוב בין תימני למוזיקה שחורה. אם הוא היה נולד בניו יורק או בניו אורלינס הוא היה כוכב כי הוא זמר אדיר".
משפחת אמדורסקי: "לא העמקתי במחקר הגנים שלי, אני בעיקר אסיר תודה"
מי בשושלת: בני אמדורסקי ז"ל, חבר בצמד "הדודאים, ב"שלישיית גשר הירקון" וב"שלושרים", מפיק ואמרגן; אסף אמדורסקי, בנו, מאמני הרוק והמוזיקה האלקטרונית החשובים בדורו ואחד מנסיכי התרבות הישראלית; מיכל אמדורסקי, אשתו לשעבר של אסף, הוציאה כמה אלבומי פופ ורשמה הצלחות עם להיטי דאנס.
"אני מודה שלא העמקתי במחקר הגנים האמדורסקי שלי, פשוט נולדתי לתוך זה", אומר אסף אמדורסקי. "לא שאלתי את עצמי שאלות בנושא, המוזיקה תמיד הייתה שם. אם זה גנים, חינוך או השפעות סביבתיות, את זה אני משאיר לחוקרים. אני בעיקר אסיר תודה שזכיתי".
מהי בעינייך התרומה החשובה ביותר של האמדורסקים למוזיקה הישראלית?
"בלי צל של ספק 'הדודאים'. אומרים שמוזיקה וחשיבותה נמדדים במרחק של זמן. 'הדודאים', שכוללים כמובן את ישראל גוריון, הם ללא ספק הנכס התרבותי החשוב ביותר ששושלת אמדורסקי מעורבת בו, למרות שגם 'שלישיית גשר הירקון' ו'השלושרים' העניקו לא מעט קלאסיקות יפהפיות לפנתיאון הזמר העברי".
מה לא יודעים על המשפחה מבחינה מוזיקלית?
"העניין הזה עם הגנים ללא ספק עובד, לפחות אצלי במשפחה, שתי בנותיי כבר מראות כישורים נדירים בתחום המוזיקה והבמה".
משפחת כהן: "חופני מביא שמחה בשירה בציבור, ורדינה יותר מלנכולית, ואני? אני המייקל ג'קסון הישראלי"
מי בשושלת: שלמה כהן, האב, שכונה "סולימאן הגדול", הוא אבי השירה בציבור והחפלות ההמוניות עוד משנות ה-50'יחד עם אשתו שרה. אחיו של שלמה, איתמר כהן ודודו כהן, היו סולנים בלהקת הנח"ל ושרו להיטים כמו "רחל רחל" ו"ענת"; יזהר כהן, בנו של שלמה, זוכה האירוויזיון עם אבניבי" ואחראי על להיטים כמו "ניגונה של השכונה" ו"ציפור מטורפת"; ורדינה כהן, פיני כהן וחופני כהן, אחיו של יזהר, יצרו לעצמם קריירות משלהם בתחום.
"הקולות השמימיים שהיו למשפחה הם דורי דורות אחורה בגלות", אומר יזהר כהן. "כולם היו זמרים בתימן. יש אפילו דיסק ששימרו בו תפילות של חג שכל האחים של אבא שלי והסבא שלי שרים מזמורי תפילה בתימנית, ואלה קולות מהשמיים עם חיבור לספרות העליונות. את זה קיבלנו גנטית".
באיזה בית מוזיקלי גדלת?
"ההורים שלי הם צברים וכל המוזיקה בבית הייתה שורשית וישראלית מאוד, מחוברת למורשת ולציונות. אין משפחה תימנית שלא שרים בה, והרבה. דודיי מצד אמא שלי שרו בשמחות והסבתא מצד אמא הייתה זמרת חתונות ידועה בתימן. בנוסף, שלחו אותנו, את כולנו, ללמוד מוזיקה קלאסית בקונסרבטוריון והגיעו אלינו הביתה מורים פרטיים לפסנתר, אקורדיון וגיטרה. נוצר סלט ישראלי-תימני-מערבי-קלאסי, שמתוכו באו השירים שלנו וממנו כל אחד פרץ בכיוון שלו. חופני ממשיך את הדרך של אבא בשמחה שהוא מביא לשירה בציבור, ורדינה יותר מלנכולית, ואני? אני המייקל ג'קסון הישראלי, זמר פופ שמחבר את ארץ ישראל עם העולם".
איך אתם חוגגים את ליל הסדר?
"באים אלי 35 איש, כל המשפחה. בליל הסדר אנחנו שרים יחד, ספונטניים, אבל האמת שחופני הוא בעל השליטה. נותנים לו, שירגיש האח הבכור".
משפחת שמר-הורוביץ-גלעדי: "לא יכול לשים את עצמי בשורה אחת עם אמא"
מי בשושלת: נעמי שמר ז"ל, כלת פרס ישראל לזמר עברי, שחיברה כמה מגדולי השירים בתולדות המוזיקה הישראלית – מ"אור" ו"ירושלים של זהב" ועד "לו יהי" ו"אהבת פועלי בניין"; אריאל הורוביץ, בנה של שמר, הוא מיוצרי הפופ והרוק המוכשרים בארץ בעשור האחרון, עם חמישה אלבומים ולא מעט שירים אהובים; תמר גלעדי, אשתו של הורוביץ וזמרת מוערכת שהוציאה שני אלבומים ומוכרת מלהיטים כמו "האהבה מתה". לאחרונה הוציאה גלעדי אלבום בלוז משירי נעמי שמר שנקרא "בלוז לנעמי".
אריאל הורוביץ, שנמנע ברוב שלבי הקריירה שלו מלהתייחס להיותו בנה של נעמי שמר, מכיר כמובן בחשיבות העצומה שלה למוזיקה הישראלית, ואומר: "יש לי בעיה. אני לא יכול לשים את עצמי בשורה אחת עם אימא שלי נעמי שמר ז"ל בתור 'משפחה מוזיקלית'. הדבר היחיד שאני מרגיש ויכול להגיד כשאני חושב על עצמי ביחס אליה הוא ציטוט מ"ירושלים של זהב': 'קטונתי מצעיר בנייך ומאחרון המשוררים'".